פרשתנו, ניצבים פותחת במילים: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל". ועל כך

תורתך שאלתי כי תבוא תשפ"ה   וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ… (כו, א) מדוע פותחת

וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה (כו, ו) מדוע כתוב 'וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ'? נכון יותר היה לכתוב 'וירעו לנו'?

בכניסה לירושלים היתה מורגשת תכונה רבה כשהיו יוצאים אנשי העיר להקביל את פני מביאי הביכורים. חז"ל מתארים בקצרה במסכת ביכורים

כא, י  כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ מדוע כתוב "כִּי תֵצֵא" בלשון יחיד, ולא כתוב "כי

כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ (כא, י) מדוע נסמכה פרשתנו לעגלה ערופה, שבסיום הפרשה

איש חינוך דגול, שכיהן כמשגיח באחת הישיבות סיפר אודות בחור מיוחד בישיבתו. הוא אמר שהיה זה אחד הבחורים המיוחדים, שהיה

וְעָנוּ וְאָמְרוּ יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ (כא, ז) התורה מסיימת את פרשתנו בפרשת 'עגלה ערופה'.

שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ… וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם… (טז, יח) מדוע פתח ב'תתן לך', בלשון יחיד וסיים ב״ושפטו את העם״, בלשון

שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת  הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק (טז, יח) מה

לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כָּל שֵׁבֶט לֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם יִשְׂרָאֵל אִשֵּׁי ה' וְנַחֲלָתוֹ יֹאכֵלוּן (יח, א) מדוע כתבה זאת

כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ

לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָּךְ (טז, כא) חז"ל אומרים: (סנהדרין דף ז):

כשמגיע עני לבקש נדבה, הוא עומד בפתח הבית ושוטח את מבוקשו באזני בעל הבית. לעומתו, כשמגיע אדם שחפץ לבקש הלוואה

רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה (יא, כו) מדוע בברכות ובקללות לא מוזכר העונש והשכר הנצחי שיתקבל לעתיד לבוא?

ציווי בלשון יחיד ורבים רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה (יא, כו) מדוע פתחה התורה בלשון יחיד 'רְאֵה' והמשיכה

בשנת תשכ"ה פרצה מלחמת ווייטנאם ובמהלכה נהרגו מליוני אנשים. מעת לעת שמעו על אלפים שנהרגים, כ-10,000 בחודש. רבי יחזקאל לוינשטיין

כתוב: "כִּי אִם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר

לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן. כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ… דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר

בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכָּל הָעַמִּים, לֹא יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה וּבִבְהֶמְתֶּךָ (ז, יד) מה הקשר והיחס בין שני חלקי הפסוק? בין

וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ

בפרשת השבוע הבאה, ראה, כתוב: "כִּי אִם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ

וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ (ח, י) הברכה הגדולה ביותר לאדם היא שיכיר

וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן… לְמַעַן הוֹדִיעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה'

וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר (ג, כג) מדוע נכתב בלשון 'ואתחנן'? רש"י: "אין חנון בכל מקום אלא לשון מתנת

מספרים על רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, סנגורם של ישראל, שנכנס לבית הכנסת בעיר לבוב וראה קבוצת סוחרים שמיהרו לעסקיהם והתפללו

וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ (ו, ז) רש"י: לבניך – אלו התלמידים כשהגיע רבי אלעזר

וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ (ח, ג) חז"ל אמרו: "מנין לברכת המזון לאחריה

אֵלֶּה הַדְּבָרִים (א, א) ר' חיים מפרידבורג: (אחיו של המהר"ל מפראג) בסדר הפרשיות שבסדר דברים ניתן למצוא רמז לחובת האדם

טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם (א, יב) מה היתה כוונת משה רבינו במילים 'טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם'?

אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת

אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה' אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ (ל, ג) בנדר כותבת התורה:

הוראת אלעזר ולא משה רבינו וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל אַנְשֵׁי הַצָּבָא הַבָּאִים לַמִּלְחָמָה זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת

על מעלתו וחשיבותו של הדיבור – לפרשיות מטו"מ בבית העלמין 'סגולה' שבפתח תקוה ישנה מצבה עתיקה. היא המצבה הראשונה שבבית

פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם… לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ

הקשר שבין המגיפה למנין בני ישראל וַיְהִי אַחֲרֵי הַמַּגֵּפָה, וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן לֵאמֹר (כו,

בפרשתנו, כותבת התורה פרשיה ייחודית אודות חמש נשים עלומות, בנות למשפחה אחת במדבר, שהטביעו חותם לדורות והפכו לסמל, לערכים ולחכמה.

רבי יהונתן אייבשיץ נדד בעולם, בעקבות רדיפות רבות, ובאחת מהן נאלץ לשהות ביום כיפור במקום שלא הכירו אותו. סמוך לאכסניה

לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי ה' אֱלֹהָי (כב, יח) רבי אלחנן וסרמן, בקונטרס דברי סופרים ביאר את חטאו של בלעם,

פניית הקב"ה אל בלעם וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם וַיֹּאמֶר מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ (כב, ט) מדוע הקב"ה פנה אל בלעם

כא, ה  וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר… וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל חז"ל אומרים שכשבני ישראל אמרו

ציון עובדת היות עם ישראל ואדום אחים וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם כֹּה אָמַר אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל אַתָּה יָדַעְתָּ

את המילים "לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל" אמרו בני ישראל כלפי

קַח אֶת הַמַּטֶּה… וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם… וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים (כ,

וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי (טז, א) פירש רש"י: "מה ראה קרח לחלוק עם משה? נתקנא על

וַיֹּאמְרוּ לֹא נַעֲלֶה וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וַיֹּאמְרוּ לֹא נַעֲלֶה (טז, יב) מדוע נכתב שאמרו 'לֹא נַעֲלֶה'

מסופר על יהודי בשם ששון, שכשהיה מגיע הביתה, כל הרחוב היה יודע. ששון הוא נהג משאית בטון בשנות ה-50 לחייו,

  וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיִּכְרְתוּ מִשָׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד (יג, כג) מדוע כתוב 'אֶשְׁכֹּל' ללא ו', ואילו בפסוק