עלון 'חויה בשולחן שבת' לפרשת וישב תשפ"ו

מדוע יוסף סיפר לאחיו את חלומותיו, הרי הגביר בכך את שנאתם

וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיַּגֵּד לְאֶחָיו וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ (לז, ה)

מדוע יוסף סיפר לאחיו את חלומותיו, הרי ידע שזה מוסיף שנאה וקנאה?

• רא"ש: יוסף היה 'בר חכים' וראה בנבואה ברורה – באספקלריא המאירה, ואסור היה לו לשמור את הדברים אצלו, שכן אמרו חז"ל הכובש נבואתו חייב מיתה בידי שמים. בשל כך אמר יוסף: מוטב לי שאפול בידי אדם – בידי אחי, ומספק אנצל בידי שמים, מאשר שאפול בידי שמים חלילה, על שאכבוש נבואתי, ולא אפרסמנה.
• חזקוני: כדי להוציא מליבם, שאם יעלה לגדולה, שידעו שזה לא מאת אביו, אלא בסייעתא דשמיא.
• ספורנו: על אף שהיה חכם גדול, עשה זאת בחסרון עצה ותבונה, כנער.
• אור החיים: א. יוסף קיווה שיפסיקו לשנוא אותו ואמר להם שמן השמים העלו אותו, והכל נעשה בהסכמה מלמעלה ומסיבה זו עשה לו יעקב אביהם כתונת פסים. ב. יוסף חשב וקיווה שאם יודיע להם על חלומותיו, הם ייכנעו ממחשבה שיתכן שיצטרכו אותו וישתחוו לו בעתיד, ויפסיקו לשנוא אותו.
• הכתב והקבלה: על אף שיוסף חש שהם שונאים אותו, ומצד ההגיון לא נכון היה לספר אודות חלום למי ששונא אותו, למרות זאת יוסף ניסה בכל מאודו לקרב אליו את האחים ברדיפתו אחר השלום, להראות להם שאוהב אותם וסיפר להם אודות חלומותיו, בניסיון להשפיע עליהם, להסיר את שנאתם מעליו.
• מלבי"ם: חז"ל אומרים "כל החלומות הולכים אחר הפה". יוסף, בצדקתו הרבה, החזיק את אחיו לאוהבים וחשב שהם יפתרו את חלומותיו לטובה, ובהתאם לדבריהם יהיה פתרון החלום. מסיבה זו כתוב 'וַיַּגֵּד לְאֶחָיו', 'הגדה' היא בדבר הנוגע אליו וצריך את דעתו, ואילו סיפור זה בעלמא.
• משך חכמה: יוסף ביקש לשנות את יחסם העוין כלפיו. הוא הוכיח אותם על שנאתם ושאל: למה אתם שונאים אותי, הרי אתם עתידים להגיע למצרים ולהשתחוות לי. וכן עשה בתוכחתו, כשסיפר על החלום השני.

 

המדינים ומעורבותם במכירת יוסף

וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף וַיָּבִיאוּ אֶת יוֹסֵף מִצְרָיְמָה (לז, כח)

מי היו המדינים, ומה היתה מעורבותם במכירת יוסף?

• אבן עזרא: המדינים הם הישמעאלים, כפי שאמר על מלכי מדין: 'וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם גִּדְעוֹן… כִּי יִשְׁמְעֵאלִים הֵם' (שופטים ח, כד).
• חזקוני: המדינים משכו והעלו את יוסף מהבור ומכרוהו לישמעאלים, שמסרו אותו לפקדון ליד המדינים. יוסף נמכר לפוטיפר מיד שניהם.
• אברבנאל: האחים הכירו מרחוק בשיירה, שהם ישמעאלים, שבאים מגלעד. משהתקרבו אליהם, הבחינו שהם אמנם ישמעאלים, אך מפלג של מדנים, ממחוז מדין, ועל כן נקראו כאן גם ישמעאלים וגם מדינים.
• ספורנו: הישמעאלים היו בעלי הגמלים, שהובילו את הסחורות, אך הם לא היו בעלי הסחורות. הסחורה היתה שייכת לסוחרים מדינים. המילה סוחרים כתובה רק ביחס למדינים, שהיו בעלי הסחורות.
• תולדות יצחק: המדנים היו סרסורים – מתווכים בין אחי יוסף לישמעאלים, לבקשת אחי יוסף שאמרו להם: יש לנו נער בבור, הוציאוהו ומכרוהו לישמעאלים, ועליהם מוסבות המילים 'וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים'.
• כלי יקר: האחים רצו למכור את יוסף רק לישמעאלים, משום שסברו שישמעאל כאח של יצחק וקרוב משפחתם ירחם עליו. הישמעאלים לא רצו לקנותו, כל עוד לא היה להם סוחר שיקנה אותו מהם בסמוך לקניה מיד ליד. משעברו אנשים מדינים סוחרים, ראו הישמעאלים שיש סוחרים שיקנו מהם והתרצו לקנותו, ולכן כתוב 'וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים', הישמעאלים מכרו אותו למדינים ללא רצון האחים או ללא ידיעתם, והמדינים חזרו ומכרוהו לפוטיפר.
• רש"ר הירש: האחים רצו למכור את יוסף לישמעאלים, אך הסוחרים המדינים, הקדימו אותם, משכו את יוסף מן הבור, ומכרו אותו לישמעאלים, שמכרו אותו לשם ספסרות למצרים.

 

 

עד כמה פוטיפר האמין שיוסף אכן עשה את המעשה

וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ וַיִּתְּנֵהוּ אֶל בֵּית הַסֹּהַר מְקוֹם אֲשֶׁר אֲסִירֵי הַמֶּלֶךְ אֲסוּרִים וַיְהִי שָׁם בְּבֵית הַסֹּהַר (לט, כ)

האם פוטיפר האמין לדברי אשתו שאכן יוסף עשה את המעשה?

מדרש אגדה: "אמר: יודע אני שצדיק גמור אתה, אף על פי כן אתנך בבית הסהר".

פסיקתא זוטרתא: "והלא בן מות היה, אם אמת היה הדבר? אלא שהכיר הדברים שהיו שקר. אמר לו: אני יודע שאין הדבר ממך, אלא שלא לעזוב פסולת לבני, אני נותנך בבית הסוהר".

רד"ק: פוטיפר לא התחרט על שהכניסו לבית הסוהר, ולא רצה להוציאו משם, משום שהאמין לדברי אשתו.

בכור שור: הוא שם את יוסף בבית הסוהר, משום שלא היה דינו להיהרג, שהרי לא היו לה עדים, ולא היתה לה הוכחה מוחלטת, יוסף יכול היה להכחיש את טענותיה.

רש"ר הירש: בעומק נפשו היה משוכנע פוטיפר בצדקת יוסף, אולם היה אנוס להגיב, רק מפאת מעמדו.

משך חכמה: פוטיפר פחד מיוסף, שלא יספר את המעשה כפי שהיה, שהרי 'ניכרים דברי אמת'. ופוטיפר ידע את המעשה, ורצה לכסות חרפת אשתו.