גליון תורתך שאלתי לפרשת ויגש תשפ"ו

מה, ו  כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִיר:

אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִיר", לאחר שכתבה התורה שלא יהיה 'חָרִישׁ', מדוע הוסיפה גם שלא יהיה 'קָצִיר'?

• פסיקתא זוטרתא: "אם אין חריש מהיכן קציר? אלא אפילו ספיחים לא יעלו".
• ריב"א: התורה השמיעה קציר, ביחס לקרקעות שאינן צריכות חרישה, כגון בארץ מצרים, שנהר הנילוס משקה אותה.
• רוקח: ללמדנו שהמצב היה חמור, וכלל גם את העשב שנאכל (ואינו צריך חרישה), וממילא לא יהיה קציר.
• הנצי"ב מוולוז'ין: בארץ כנען היה קציר, וחסרה רק תבואה הבאה לאחר חרישה[1].

מה, ח  וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹהִים וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכָל בֵּיתוֹ וּמשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם:

"וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה", מה ביאור המילה 'לְאָב'?

• רש"י: חבר ופטרון, שהיה מנהיג של פרעה.
• אבן עזרא: במובן של 'מורה' או מייעץ, כדוגמת 'אֲבִי כָּל תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב'[2].
• רש"ר הירש: 'לְאָב', משורש א.ב.ה. לשון להסכים. מי שיש לו זכות הוטו, שללא הסכמתו אין רשות לאחר לעשות דבר.

מה, יט  וְאַתָּה צֻוֵּיתָה זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ לָכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עֲגָלוֹת לְטַפְּכֶם וְלִנְשֵׁיכֶם וּנְשָׂאתֶם אֶת אֲבִיכֶם וּבָאתֶם:

"קְחוּ לָכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עֲגָלוֹת לְטַפְּכֶם וְלִנְשֵׁיכֶם", מדוע פרעה היה צריך לצוות שיקחו עגלות?

• מדרש שכל טוב: "וכל כך למה? שלא היה רשות להוציא עגלה ממצרים אלא על פי פרעה, וכן אמרו רבותינו: שאין פרה וחזירה יוצאה ממצרים, שלא נחתכו האם שלה שלא תלד".
• אברבנאל: פרעה אמר ליוסף ששולח עגלות לכבוד אביו, בהיותו זקן, שיצטרך לבוא עם הנשים והטף, ולכן אמר 'וּנְשָׂאתֶם אֶת אֲבִיכֶם וּבָאתֶם'.

מה, כב  לְכֻלָּם נָתַן לָאִישׁ חֲלִפוֹת שְׂמָלֹת וּלְבִנְיָמִן נָתַן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף וְחָמֵשׁ חֲלִפֹת שְׂמָלֹת:

@"לְכֻלָּם נָתַן לָאִישׁ חֲלִפוֹת שְׂמָלֹת", מדוע נתן להם בגדים?

• חזקוני: יוסף נתן להם מלבושי בגדים, הואיל והם התביישו על שהיו בגדיהם קרועים, לאחר שגרם להם לקרוע את בגדיהם שלא כדין[3], כשציווה לשים את הגביע באמתחת בנימין.
• הדר זקנים: נתן להם, כדי לכבדם, לאחר שבתחילה קרא להם מרגלים.

מו, א  וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וַיָּבֹא בְּאֵרָה שָּׁבַע וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵאלֹהֵי אָבִיו יִצְחָק:

@"וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וְכָל אֲשֶׁר לוֹ", מדוע התורה קוראת לו כאן בשם 'יִשְׂרָאֵל'[4]?

• רש"ר הירש: היתה זו נקודת השיא והזוהר של חייו, שהתנסו רבות בייסורים ובמאבקים מרים. עתה הוא נסע כ'יִשְׂרָאֵל' – הוא וכל אשר לו.
• הנצי"ב מוולוז'ין: נסע ברוח גבוהה של 'יִשְׂרָאֵל', ואז לא נצרך שישאוהו בניו[5].

מו, ח  וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה יַעֲקֹב וּבָנָיו בְּכֹר יַעֲקֹב רְאוּבֵן:

@"וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", מדוע התורה מונה אותם כאן?

• חזקוני: חזר ומנאם, כדי לספר את נפלאות הקב"ה, שבשבעים נפש ירדו למצרים ובזמן מועט נעשו יותר מששים רבוא.

מו, יט  בְּנֵי רָחֵל אֵשֶׁת יַעֲקֹב יוֹסֵף וּבִנְיָמִן:

@"בְּנֵי רָחֵל אֵשֶׁת יַעֲקֹב", מדוע הדגישה התורה וכתבה 'אֵשֶׁת יַעֲקֹב'?

• רמב"ן: רחל היתה עיקרו של בית, ועל כן כאן קראה לה התורה 'אֵשֶׁת יַעֲקֹב'. ומוסיף סיבה נוספת, שכינתה אותה התורה כך, כדי לכבדה, הואיל והזכיר אותה בין השפחות[6].
• רש"ר הירש: ברשימת התולדות רמזה התורה שרחל, 'אֵשֶׁת יַעֲקֹב' היתה האשה היחידה שהוא בחר לעצמו.

מו, כו  כָּל הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה לְיַעֲקֹב מִצְרַיְמָה יֹצְאֵי יְרֵכוֹ מִלְּבַד נְשֵׁי בְנֵי יַעֲקֹב כָּל נֶפֶשׁ שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ:

@"מִלְּבַד נְשֵׁי בְנֵי יַעֲקֹב", מדוע נשות יעקב  לא נמנו?

• מדרש שכל טוב: "שלא היו מזרעו, אלא מגויי הארצות שגיירו אותנה, שהביאו אותנה תחת כנפי השכינה, לקחום להם לנשים בטהרה ובכשרות".
• רבינו בחיי: נשות בניו נכללו במילים 'יֹצְאֵי יְרֵכוֹ', שהרי חז"ל אמרו שתאומות נולדו עם כל השבטים, והם נשאו את אחיותיהם[7]. ביאור המילים 'מִלְּבַד נְשֵׁי בְנֵי יַעֲקֹב', שהאחיות התאומות היו נוסף לנשים הכנעניות.

מו, לא  וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו וְאֶל בֵּית אָבִיו אֶעֱלֶה וְאַגִּידָה לְפַרְעֹה וְאֹמְרָה אֵלָיו אַחַי וּבֵית אָבִי אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בָּאוּ אֵלָי:

@"וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו", מדוע נזכרו רק אחיו, ולא אביו?

• רד"ק: לאחר שנטל יוסף רשות מאביו, הכין יוסף את אחיו לאפשרות של פגישה עם פרעה, כפי שאמר להם 'וְהָיָה כִּי יִקְרָא לָכֶם פַּרְעֹה'[8], ועל כן הזכיר רק את אחיו.
• שפתי כהן: יוסף ידע שפרעה לא יעכב את אביו מלגור במצרים, אולם לגבי אחיו, חשש מעט, ולכן הזכיר רק את אחיו ובית אביו, שרק לגביהם יאמר לפרעה: 'אַחַי וּבֵית אָבִי', ולא על אביו.

לד  וַאֲמַרְתֶּם אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ עֲבָדֶיךָ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד עַתָּה גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבֹתֵינוּ בַּעֲבוּר תֵּשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם כָּל רֹעֵה צֹאן:

"כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם כָּל רֹעֵה צֹאן", מדוע?

• רשב"ם: רועי צאן היו נבזים בעיניהם, כי הצאן היה מאוס בעיניהם בין לאכילה בין לזבח, כפי שאמר משה לפרעה 'הֵן נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם לְעֵינֵיהֶם וְלֹא יִסְקְלֻנוּ'[9].
• רד"ק: משום שהמצרים היו מגדלים מהם רק מעט לצורך גיזה וחלב, בניגוד לבני יעקב, שהיו רועים אותם כדי לאכול את בשרם.

 

 

 

[1] בארץ ישראל היה יבול שאינו דורש חרישה, כגון ירקות.

[2] לעיל ד, כא.

[3] לעיל מד, יג.

[4] עיין עוד בתשובות לשאלה מדוע התורה מכנה אותו בשם ישראל, (לעיל מה, כח).

[5] כפי שכתוב 'וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יַעֲקֹב אֲבִיהֶם' (לעיל מו, ה), וכן בהמשך, שכתוב 'וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יַעֲקֹב אֲבִיהֶם' (לקמן פסוק ה).

[6] עיין רמב"ן לעיל לא, לג וכן לעיל מד, כז. כמו כן עיין לעיל מד, כז בתשובה לשאלה מדוע יעקב מפרט 'אַתֶּם יְדַעְתֶּם כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה לִּי אִשְׁתִּי'.

[7] מדרש רבא פב, ח.

[8] לקמן פסוק לג.

[9] שמות ח, כב.