ללמד בטוב טעם ובסבלנות עד שיהיו הדברים כתרים ורהוטים בפי התלמידים

״ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם״ (פרק לא-יט)

ודרשו חז״ל: מנין שחייב אדם לשנות לתלמידו עד שילמדנו! שנאמר ״ולמדה את בני ישראל״ ומנין עד שתהא סדורה בפיהם! שנאמר ״שימה בפיהם״(עירובין נד:) וכתב הרמב״ם (פ״ד מתלמוד תורה ה״ד): ״הרב שלימד ולא הבינו התלמידים כראוי, מפני עומק הסוגיא, או מפני שהיתה דעתם קצרה, לא יכעוס עליהם ולא ירגז, אלא חוזר ושונה הדבר אפילו כמה פעמים עד שיבינו עומק ההלכה.

על הפסוק ״ומצדיקי הרבים ככוכבים״ דרשו חז״ל בגמרא (ב״ב ח( – אלו מלמדי תינוקות. מה פשר השוואת המלמדים לכוכבים? מבאר רבי יוסף חיים מבגדד זצ״ל (בספרו בן יהוידע) משום שהכוכבים הרי גדולים מהשמש, ורק מחמת גובהם הרב הם נדמים כקטנים מהשמש.

הוא הדין לגבי מלמד תינוקות ״באמת מעלתו גדולה מאד, יען כי מלמד להבל שאין בו חטא, והוא מלמד הראשית של התורה. וכל המלמד ילדים קטנים ביותר מעלתו גדולה יותר, ובעיני בני אדם נחשב לקטן יותר, ונמצא דוגמת הכוכבים דנראים קטנים מהשמש – והם באמת גדולים יותר מן השמש״.

מובא בודז״ל שהקב״ה נתן למשה רבינו את התורה כדי שימסור אותה לעם ישראל, וכמו״כ נתן לו את פלפולה של תורה, אולם לא התנה איתו שיתן גם אותה לעם ישראל, אלא משה רבינו היה יכול להשאיר אותה לעצמו. אולם משה רבינו נהג ״טובת עין״ ונתן לעם ישראל גם את זה.

ותמה הגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי: ״מדוע היה צריך להיות כך סדר הדברים, מדוע ה׳ לא צווה את משה רבינו שיתן לעם ישראל גם את פלפולה של תורה כמו את התורה?!

ותירץ רבי ברוך מרדכי: ללמדנו שכך צריכה להיות צורת מסירת התורה. היא מוכרחת להיות באופן שהרב נוהג טובת עין בתלמיד!