גליון תורתך שאלתי לפרשת וישב תשפ"ו

יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן (לז, ב)

מדוע כתבה התורה את גילו של יוסף?

• רשב"ם: ללמדנו שנעדר מביתו של יעקב במשך עשרים ושתים שנה, שהרי היה בן שלושים כשעמד לפני פרעה, ובתוספת שבע שני השובע ושנתיים רעב, ואז בא אביו.
• מלבי"ם: להשמיענו שעל אף שהיה בן שבע עשרה והיה כמעט הצעיר בבית אביו, בכל זאת היה מנהיג את אחיו ומלמדם בענייני רעיית הצאן, משום שהיה מבין בזה יותר מהם, והכל עשה בענוה יתירה.

וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם (לז, ז)

מה ביאור המילה 'תְסֻבֶּינָה'?

• רמב"ן: יוסף ראה בחלום אלומות שמקיפות (תְסֻבֶּינָה) את אלומתו, כמו מלך שעומד לצאת לקרב וחייליו מקיפים אותו מסביבו בעיגול. באמצעות החלום הראו לו שהאחים ישתחוו לו.
• הדר זקנים: לשון סובין, שאינן יכולים לעמוד.
• רבי חיים פלטיאל: כל דבר הנוטה מדרכו וממנהגו נקרא 'מסב'. אין דרכן של אלומות לנטות ממנהגם ולהשתחוות לאלומה אחרת.

וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם… (לז, יג)

מדוע נקרא בשם 'יִשְׂרָאֵל'?

• אלשיך: השם 'יִשְׂרָאֵל' מלשון יושר, ללמדנו שדברי יעקב ליוסף נאמרו ביושר ובתמימות הלב.
• הנצי"ב מוולוז'ין: "לא כתיב 'יעקב', להגיד כי ברעיון נשגב הגיע לידי כך לשלוח את בנו למקום סכנה".

וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה (לז, טו)

מהיכן ידע האיש שהוא 'תֹעֶה בַּשָּׂדֶה'?

• רד"ק: מאחר שיוסף הגיע לשכם ולא מצא את אחיו שם, במקום המרעה, היה הולך לכיוון אחד, ולאחר מכן לכיוון אחר כמחפש משהו, והיה נראה כתועה בשדה.
• בכור שור: יוסף לא הלך על 'אם הדרך', אלא חיפש בשדות את אחיו. מכאן הבין האיש שהוא תועה בשדה.

וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ עֵר (לח, ג)

מדוע לבן הראשון יהודה קרא את שמו, בעוד לשני הבנים הבאים היא קראה את שמם?

רד"ק: כנראה שכך היה מנהגם. לבן השלישי היה אמור יהודה לקרוא את שמו, אולם 'וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ', משום 'וְהָיָה בִכְזִיב בְּלִדְתָּהּ אֹתוֹ'.

בכור שור: משום שיהודה לא היה שם.

וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ וַתְּכַס בַּצָּעִיף מ (לח, יד)

מדוע התכסתה בצעיף?

• רד"ק: כדי שיהודה לא יכיר אותה.
• חזקוני: משום שאין זו דרך אלמנות. תמר רצתה להראות שאינה באבל.

וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה: (לט, יב)

מדוע עזב את בגדו בידה, ולא הוציא אותו ממנה?

• רמב"ן: יוסף נהג בה בכבוד ומפאת כבודה לא רצה להוציא את הבגד מידה בכח רב, על אף שידע שעלולה להשתמש בו, כפי שעשתה, כהוכחה נגדו.
• רבינו בחיי: יוסף רצה לצאת מהבית במהירות האפשרית, כדי לכבוש את יצרו, שהטומאה לא תשפיע עליו, וכדי לא להתעכב הוא לא נאבק איתה, אלא השאיר את בגדו בידה.

וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ וַתֹּאמֶר לָהֶם לֵאמֹר רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי לְצַחֶק בָּנוּ… (לט, יד)

מדוע פרסמה את המעשה, ולא העדיפה להשתיקו?

• אברבנאל: משראתה שיוסף השאיר את בגדו בידה ונמלט החוצה ללא בגד, חששה שמא כשיבוא בעלה וישאל אותו לפשר היותו ללא בגד, ישיב יוסף ויספר לו את אשר אירע. היא הבינה שהענין יתפרסם, ועל כן העדיפה שהיא תספר תחילה את גרסתה, שיאמינו לה.
• רבי זלמן סורוצקין: היא השתדלה לקומם את כל הנשים נגד יוסף, כשאמרה להן: אם העז לנגוע בי, הרי שמסוגל לעשות זאת לכל אחת מכן.

וַיָּבֹא אֲלֵיהֶם יוֹסֵף בַּבֹּקֶר וַיַּרְא אֹתָם וְהִנָּם זֹעֲפִים (מ, ו)

מדוע היו 'זֹעֲפִים'?

• חזקוני: הם חשו חוסר אונים, שכן סברו שהחלומות טובים, ואמרו זה לזה: אין מניע או מעכב בעדנו מלצאת מבית הסוהר, פרט לבקשה מהמלך, ועל כך היו זועפים.
• רד"ק: הרגישו נזופים, כל אחד על חלומו, משום שלא ידעו מה פשרו.

בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת רֹאשֶׁךָ וַהֲשִׁיבְךָ עַל כַּנֶּךָ (מ, יג)

מה ביאור ומשמעות המילה 'יִשָּׂא'?

• אונקלוס: "בסוף תלתא יומין ידכרנך פרעה", בסוף שלושה ימים יזכור אותך פרעה.
• רש"י: לשון חשבון, כשיפקוד פרעה את שאר עבדיו, שישרתו אותו בסעודה, ימנה גם אותך עמהם. כלומר, בישר לו שפרעה ישיב אותו בקרוב למשרתו.
• רד"ק: לשון הרמה ונשיאת ראש. יוסף אמר לו שבעוד שלושה ימים פרעה ירים את ראשו, שהוא עתה בשפל, משום שהוא במאסר.
• בכור שור: יזכור אותך וימנה אותך בין עבדיו, כדוגמת 'כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל'.
• מלבי"ם: ימחל לעוונך.

"וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת יוֹסֵף אֶת כֻּתָּנְתּוֹ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו" (לז, כג)

מדוע הפשיטו האחים את כתונת הפסים מיוסף מיד כשבא אליהם?

ביאר רבי שלום שבדרון: האחים לא עשו זאת משנאה אליו, אלא נהגו עפ"י דין כפי שכתוב בחז"ל, במסכת שבועות (דף לא) "מנין לשניים שבאו לדין, אחד לבוש סמרטוטין ואחד לבוש איצטלית בת מאה מנה, שאומרים לו לבוש כמותו או הלבישהו כמותך? (=שמקפידים ששניהם ילבשו מלבוש זהה) תלמוד לומר 'מדבר שקר תרחק'…".

למדים אנו שראיית העין עלולה להטות את הדין. אחי יוסף רצו לדון אותו אם הוא חייב מיתה, אולם חששו שכתונת הפסים שעשה לו אביהם, שגרמה להם השנאה נגדו, תטה את ליבם מלדון דין אמת, ולכן הפשיטו מיוסף את כתונת הפסים.

ללמדנו שכל מה שעשו, עשו על פי דין תורתנו הקדושה.