אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה' וַיָּמֻתוּ (טז, א)  מדוע כפל הלשון, "אַחֲרֵי מוֹת… וַיָּמֻתוּ"? התורה מלמדת מדוע

בשבת הקרובה נקרא שתי פרשיות, אחרי מות – קדושים. בפרשת קדושים מייחדת התורה כמה פסוקים על מערכת היחסים הראויה שבין

כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם… לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ (יח, ג)

טז, א *וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה' וַיָּמֻתוּ* *מדוע הפרשה המדברת על יום

טז, כו וְהַמְשַׁלֵּחַ אֶת הַשָּׂעִיר לַעֲזָאזֵל יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם וְאַחֲרֵי כֵן יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה האדמו"ר מוויז'ניץ, בעל

יז, יג  וְאִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יָצוּד צֵיד חַיָּה אוֹ עוֹף אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְשָׁפַךְ אֶת

טז, יג וְנָתַן אֶת הַקטֹרֶת עַל הָאֵש לִפְנֵי ה' וְכִסָה עֲנַן הַקטֹרֶת אֶת הַכַפֹרֶת אֲשֶר עַל הָעֵדות וְלֹא יָמות המשנה

בעבודת הקב"ה אדם לא יכול לעשות משהו מהרגשתו העצמית טז, א אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה' וַיָּמֻתוּ