כבוד בעלי חיים
יז, יג וְאִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יָצוּד צֵיד חַיָּה אוֹ עוֹף אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר
אור החיים עומד על ההבדל בין חיה ועוף שאנו מצווים לכסות את דמם, לבין דם הבהמה שאין אנו מצווים לכסותו. שכן התורה ממשיכה אחרי מצות כיסוי הדם בעפר וכותבת "נפש כל בשר דמו בנפשו", הדם הוא הנפש.
תוהה אור החיים, מדוע רק דם חיה ועוף צריך לכסות ואילו דם בהמה אין ציווי לכסות את הדם, הרי "נפש כל בשר דמו בנפשו"?
מבאר 'אור החיים' שאצל בהמה יש מושג "נפש", בשונה מחיה ועוף שאין להם נפש כלל. אצל החיה והעוף הדם עצמו משמש כ"נפש".
הוא מדגיש בלשונו יסוד שממחיש עד כמה יש לנהוג כבוד כלפי מושגים רוחניים: "ובזה נתן טעם למה צריך לכסות דמו, כי לצד שדמו היא נפשו מהמוסר לנהוג בו כבוד זה, כדרך שציוה ה' לקבור אדם מת משום כבודו".
