גליון אחרי מות – קדושים תשפ"ג

אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה' וַיָּמֻתוּ (טז, א) 

מדוע כפל הלשון, "אַחֲרֵי מוֹת… וַיָּמֻתוּ"?

התורה מלמדת מדוע ואיך אירע "אחרי מות", לפי ש"בקרבתם לפני ה'" – שהתקרבו לפי הבנתם, בלי ציווי מפורש, ולכן "וימותו".

ללמדנו שבעבודת הקב"ה אין שום מקום שאדם יכול לעשות משהו מדעתו ומהרגשתו העצמית, בין לטוב ובין לרע.

וְנָתַן אֶת הַקטֹרֶת עַל הָאֵש לִפְנֵי ה' (טז, יג) 

מדוע הכהן הגדול מפסיק באמצע עבודת הפר ולא מכניס את דמו לקודש הקדשים?

חפץ חיים: בלי כפרה על חטא לשון הרע אין כניסה לקודש הקדשים. הקטורת מכפרת על עוון לשון הרע. כל עוד הכהן הגדול לא הקטיר את הקטורת אין הוא יכול להיכנס לקדש הקדשים עם דם הפר. רק לאחר שהקטיר הקטורת, כשהושגה הכפרה על עוון לשון הרע, הוא ממשיך בעבודת הפר, ומכניס את דמו לקדש הקדשים.

חַיָּה אוֹ עוֹף אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר (יז, יג)

מדוע רק דם חיה ועוף מכסים ואילו דם בהמה לא מכסים?

אור החיים: בבהמה יש מושג "נפש", בשונה מחיה ועוף. בחיה ועוף הדם עצמו משמש כ"נפש".

 

כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם… לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן… לֹא תַעֲשׂוּ… (יח, ג)

מה ביאור אזהרת התורה בפסוק זה?

מדרש אגדה: "'כמעשה ארץ מצרים', מלמד שהתעיבו המצרים מעשיהם מכל אומה, וביותר מקום אשר היו יושבים שם ישראל, שנאמר 'אשר ישבתם בה'. 'וכמעשה ארץ כנען', מלמד שהתעיבו הכנענים מעשיהם מכל אומה, וביותר מקום ישראל, שנאמר 'אשר אני מביא אתכם שמה'".

רמב"ן: "'כמעשה ארץ מצרים', על השעירים הנזכרים. 'וכמעשה ארץ כנען', על העריות, שהיו הכנענים בהם רעים וחטאים, כאשר אמר בסוף (פסוק כז) 'כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ'".

וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה' (יט, יד)

איך אדם חוטא? כשרופא מזהיר שלא לאכול מה שמסכן בריאות, ברור כיצד ננהג. מדוע אין מפחדים מציווי הקב"ה?

רבי ישראל סלנטר: זו כוונת הפסוק 'וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ', עלינו לירא ולפחד מהקב"ה, כיון ש'אֲנִי ה'', הוראת הקב"ה טובה מכל רופא מומחה, שבני אדם חוששים לדבריו.

לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ (יט, יח)

מה ביאור הציווי? וכי אדם יכול לאהוב את רעהו כפי שאוהב את עצמו?

רמב"ן: "ואם יהיה אוהבו בכל יחפוץ שיזכה רעהו האהוב לו בעושר ובנכסים וכבוד ובדעת ובחכמה ולא שישוה אליו, אבל יהיה חפץ בלבו לעולם שיהיה הוא יותר ממנו בכל טובה". כיום מקובל לכנות זאת במילה 'פירגון', בלשון חז"ל: עין טובה.

 

לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ (יט, יא)

מדוע נכתב בלשון רבים?

חזקוני: ללמדנו שהרואה ומחריש גם הוא נחשב לגנב, כמו זה שגנב.

לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ אֲנִי ה' (יט, טז)

האם יש קשר בין שני הציוויים, או שאלו שני ציוויים שונים?

אבן עזרא: לאחר שמסבירה התורה את איסור המלשינות, מבארת את איסור 'לא תעמוד על דם רעך', שלא יתחבר עם אנשי דמים, שכן רבים נרצחו ונהרגו בגלל המלשינות.

בכור שור: לאחר שמזהירה התורה על איסור רכילות, כדי שלא תעמוד על דם רעיך. לאחר מכן כתבה התורה שאם תלך רכיל, אז תעמוד 'על דם רעך'.

חזקוני: לא כתוב ו' בין שני חלקי הפסוק, ללמדנו שזו מצוה אחת. אילו היה ו' ביניהם, היה מקום לומר שאלו שתי מצוות. ביאור הפסוק, לא תלך רכיל כדי שלא תעמד על דם רעך.

בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם (יט, יט)

מדוע הזהירה על כך התורה לאחר שכתבה על המצוות שבין אדם לחברו?

חזקוני: "אחר שציווה להיות קדוש, שלא לעשות חמס לרעהו, ציווה כמו כן שלא לעשות לבהמה ולשאר עניינים, לשנות בהם מעשה הקב"ה, שכשם שציווה הקב"ה במעשה בראשית שכל אחד ואחד יוציא פרי למינהו, כך ציווה והזהיר בכל עניני כלאים".

וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה… לֹא תְלַקֵּט (יט, ט)

מדוע פתח בלשון רבים וסיים בלשון יחיד?

רש"ר הירש: יש חשיבות לשינוי מלשון רבים ללשון יחיד. ביסודו של דבר הארץ קנויה לכלל, ואפילו לאחר שנתחלקה, לא ניתנה ליחידים למטרות אנוכיות גרידא, אלא היא קרויה 'ארצכם', אפילו שעה שהיא נעשית שדך, אפילו באספך את היבול של חלקך באדמת הכלל, עודנה נחלת הכלל.

מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן (יט, לב)

מה ההבדל בין 'תָּקוּם' לבין 'וְהָדַרְתָּ'?

כלי יקר: הידור יותר מקימה וכולל גם אותו. כמו כן, הזקנה חשובה יותר מהשיבה.