'חויה בשולחן שבת' לפרשת ויצא תשפ"ו

כח, י  וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה:

מדוע כתוב שיציאתו היתה מבאר שבע, והלא התגוררו בחברון?

• אלו אירועים נוספים אירעו בבאר שבע?
• ננסה למצוא הקשר בין השם 'באר שבע' ללשון שבועה.
• מדרש רבה (סח, ה): "ומה תלמוד לומר 'וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע'? אלא אמר: אבא, בשעה שבקש לצאת לחוץ לארץ מהיכן הורשה, לא מבאר שבע? אף אני הריני הולך לבאר שבע, אם נותן לי רשות הרי אני יוצא ואם לאו איני יוצא, לפיכך צריך הכתוב לומר 'וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע'".
• פסיקתא זוטרתא: "רבי יודן אומר: מבארה של שבועה, אמר: שלא יעמוד עמי אבימלך ויאמר לי: השבעה לי כשם שנשבע לי אביך וזקנך, ונמצאתי משהה בשמחת בני ז' דורות, ורב הונא אמר: מבארה של שבועה של בכורה, שלא יעמוד עמי עשו ויאמר: כך היית מרמה אותי, ונוטל את ברכתי, ונמצאתי מאבד אותה שבועה".
• חזקוני: באר שבע היה מקום מיוחד לשבועה [אברהם נשבע וכרת ברית על אבימלך בבאר שבע, כפי שכתוב "עַל כֵּן קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא בְּאֵר שָׁבַע כִּי שָׁם נִשְׁבְּעוּ שְׁנֵיהֶם" (לעיל כא, לא), וכן יצחק נשבע "וַיִּשָּׁבְעוּ אִישׁ לְאָחִיו וַיְשַׁלְּחֵם יִצְחָק… עַל כֵּן שֵׁם הָעִיר בְּאֵר שֶׁבַע עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (לעיל כו, לא-לג)). יעקב יצא משם, כדי שלא ישביעו אותו שלא הערים על הברכות.
• רבינו בחיי: יצחק התגורר בחברון ושם בירך את יעקב. לאחר שבירך אותו ושילח אותו ללבן, הלך יעקב בדרכו לפדן ארם ועבר את באר שבע, ליטול רשות מהקב"ה לצאת לחרן בשליחות הוריו. התורה משמיעה שהלך לשם במיוחד.
• אברבנאל: התורה רצתה להשמיע שהנבואה וההבטחה שהבטיח לו הקב"ה היו בבאר שבע, וכן את הקושי שלו לצאת מהארץ הנבחרת ומבית אביו. על כן הלך יעקב להתפלל שם, שישמור עליו הקב"ה מפני הסביבה הרעה שבה יהיה. בבאר שבע היה מקום בית אביו, מקום מוכן להשגחה ומשם יצא לחרן ללבן.
• מהרי"ל דיסקין: יעקב נטמן בבית מדרשם של שם ועבר, שהיה בבאר שבע, ושם התגורר גם יצחק. רמז לכך ניתן למצוא באותיות המילה 'מִבְּאֵר שָׁבַע' – שם, עבר, אב. שלושתם היו בבאר שבע.

כט, ב  וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה וְהִנֵּה שָׁם שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר:

"וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר", מדוע האבן היתה מונחת על פי הבאר?

• מדוע מכסים אבן ומניחים על פי הבאר? מה התועלת בכך.
• ננסה לחשוב, את מי שימשה הבאר ומה היתה מערכת היחסים בין הרועים.
• רשב"ם: שלא יפול אדם לבור או שלא ישאבו ממנה בני אדם זרים.
• רד"ק: באר זו היתה מקור המים היחיד בעיר להשקות את הצאן. אנשי העיר שמו אבן גדולה על פי הבאר כדי למנוע בזבוז מים, שכן הצאן שותים מהשוקת רק מים "טריים", שנשאבו בסמוך. אילו היתה הבאר פתוחה לכל, וכל אחד היה שואב כאוות נפשו, היה שואב כל רועה רק עבור עדרו והמים הנותרים בשוקת היו נשפכים ומתבזבזים. הצאן שבעדר שהיה מגיע כעבור שעה או שעתיים לא היה שותה ממים אלו שנשאבו כמה שעות קודם. מסיבה זו שמו אבן גדולה על פי הבאר, שיוכלו להרימה רק כל אנשי העיר יחד.
• אברבנאל: היה מחסור במים ושמו את האבן על פי הבאר, כדי לחסוך במים.
• רש"ר הירש: מטבע הדברים, באר של ציבור אמורה להיות מכוסה בכיסוי קל, לנוחיות הרבים שיוכלו להרימה בקלות. אולם את פי באר זו כסתה אבן גדולה וכבדה, קו אפייני לבני ארם, שאינם נותנים אמון זה בזה, ועינו של האחד צרה בשל חברו, שמא חלילה ישאב אחד יותר מרעהו, ועל כן כיסו אותה בכיסוי כה כבד, שרק במעמד כולם ובכוחותיהם המשותפים יכלו לשאוב מים מהבאר.

ל, א  וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי:

"וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי", מדוע פנתה אליו בבקשה שיתן לה בנים, וכי יעקב נותן בנים?

• נשאל את הילדים אם זוכרים מי התפלל בפרשיות הקודמות, שיוולדו לו ילדים.
• ננסה להשוות, כיצד נהגו אבותינו במצבים דומים בעבר.
• מדרש אגדה: "התפלל לפני המקום עלי, כשם שעשה אברהם לשרה, ויצחק נמי לרבקה, כדכתיב 'וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ… וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ' (לעיל כה, כא)".
• מדרש שכל טוב: "אמרה: בקש עלי רחמים שיתנו לי בנים בתפילתך, כדרך שנתנה לאמך בעבור תפילה".
• רמב"ן: [פירוש שני] לא יתכן לומר שיעקב לא התפלל על אשתו, שכה אהב. אלא התפלל, ומשראתה רחל שהתפילה לא התקבלה, בצר לה פנתה אליו בדרישה שיפציר, כפי שעשה יצחק אביו, שכן סברה שאינו נופל מאביו בדרגתו הרוחנית.
• רבי חיים פלטיאל: רחל ביקשה מיעקב לשנות את שמה, כדי שתוליד, כפי שעשו אברהם ושרה. על כך ענה לה יעקב, ששם יכול להשפיע כשיש בו אות ה', כמו שרה ואברהם, על כך השיבה רחל: 'הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה', שיש בשמה פעמיים אות ה', אחד לי ואחד לה, ועל כך אמרה רחל: 'וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה'.
• אלשיך: משסברה רחל שלא נפקדה בבנים, משום שציערה את יעקב, שמסרה ללאה את הסימנים, ויתכן שמסיבה זו לא ילדה, פנתה אליו ואמרה לו שמפאת הקשר שיש לו לצערה, תולה בו שרק הוא יכול להיות המושיע, כשיתפלל עליה, וכך יראה הקב"ה שהוא לא מקפיד עליה, וכתוצאה מכך ימחל לה הקב"ה ויתן לה בנים.