גליון תורתך שאלתי מס' 212 לפרשת לך לך תשפ"ו

יב, ג  וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה

מדוע המברכים (מְבָרֲכֶיךָ) נכתבו ברבים, בעוד המקללים (וּמְקַלֶּלְךָ) נכתבו ביחיד?

• רבינו בחיי: 'וּמְקַלֶּלְךָ' בלשון יחיד, משום שמוסב רק על נמרוד, שרדף את אברהם משחר נעוריו.
• כלי יקר: להשמיענו שהמברכים של אברהם יהיו מרובים מהמקללים, מבקשי רעתו שיהיו מעטים.
• אור החיים: המברכים נאמרו בלשון רבים משום שהקב"ה יברך את כל מברכיו של אברהם, בניגוד למקלליו, שלא את כולם יקלל הקב"ה, אלא רק מעטים, ולכן נאמר בלשון יחיד.

יב, י  וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ

מדוע אברהם לא נשאר בארץ כנען, ולא האמין שהקב"ה ידאג לכל מחסורו?

• אברבנאל: ירידה זמנית למצרים אינה סותרת את ציווי הקב"ה לשבת בארץ כנען, שהרי אין בדעתו בהליכה זו להתיישב שם קבוע, אלא לשהות שם פרק זמן קצר וקצוב, ובתום הרעב לשוב לארץ כנען.
• מלבי"ם: אברהם, כמפיץ האמונה בעולם, האמין בכל מאודו בהקב"ה, אולם לא רצה לסמוך על הנס, שיחיה אותו ברעב, ולכן ביקש הצלה בדרך הטבע וירד למצרים, לגור באופן זמני, מתוך כוונה לחזור לארץ כשיפסק הרעב.
• כתב סופר: אברהם בודאי האמין בהקב"ה שיכול לפרנסו בעת הרעב, אבל לא חשב שהוא ראוי לכך, ולכן הלך מהמקום בו היה רעב למקום אחר.

אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ (יב, יג)

האם שרה אכן אמרה זאת למצרים?

• ספורנו: כשנלקחה לבית פרעה אמרה זאת, ואכן היטיבו לאברהם בזכותה.
• חזקוני: בתחילה אמרה שהיא אחות אברהם, אולם משהגיעה אל בית פרעה, שינתה את דבריה, ואמרה שהיא אשת אברהם.
• מלבי"ם: שרה אמרה זאת למצרים, וזו כוונת התורה במילים 'עַל דְּבַר שָׂרַי'.

יג, ו  וְלֹא נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו

המילה 'הָאָרֶץ' היא לשון נקבה, אם כן מדוע כתוב 'נָשָׂא', בלשון זכר?

• רש"י: המילה 'נָשָׂא' מוסבת על המרעה, שהוא לשון זכר, ומובנה שמרעה הארץ לא הספיק, כביכול כתוב "וְלֹא נָשָׂא אֹתָם [מרעה] הָאָרֶץ".
• חזקוני: המילה 'נָשָׂא' מוסבת על המילה 'הָאָרֶץ', שמשמשת פעמים רבות גם בלשון זכר.

יד, יד  וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו

 מדוע לוט מכונה בפסוק זה 'אָחִיו'?

• רד"ק: 'אָחִיו', במובן קרובו, שהרי בני אחים הרי הם כאחים, כמו שאמר אברהם "כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ".
• רבינו בחיי: התורה משמיעה במילה 'אָחִיו' את גדלותו של אברהם, שהתעלם מהמריבה שהיתה ביניהם ובין רועיהם, והתייחס אל לוט באחוה ובידידות, כביכול הוא אחיו ממש.
• ר"ן: אברהם שמע שאחיינו נשבה בשל היותו בן אחיו, והתעורר להצילו, גם במסירות נפש, כאילו היה זה אחיו.

טו, ו  וְהֶאֱמִן בַּה' וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה

מה החידוש שאברהם האמין בה'?

• רמב"ן: אברהם האמין בהקב"ה, שבהבטחתו שיוולד לו בן, עשה איתו "לפנים משורת הדין".
• אור החיים: "והוא שאמר 'וְהֶאֱמִן בַּה", פירוש הפקיד אצלו הברכה", אמונה בפסוק זה מתפרשת לא כאמונה, אלא כ'הפקדה', כמי שמפקיד את רכושו בידי מי שנאמן עליו.
• מלבי"ם: התורה מבהירה שבשלב זה עזב אברהם את דעותיו הקודמות, שנמשך אחר דעת האצטגנינים, והאמין שאינו נתון תחת המזל, אלא רק תחת השגחתו הפרטית של הקב"ה.

וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה (טו, יג)

כמה שנים היו בני ישראל במצרים?

• מכילתא: מנין שלושים שנים נוספות החל מברית בין הבתרים, שלושים שנים לפני שנולד יצחק.
• אבן עזרא: שלושים שנים נוספות החלו להיספר מיום צאת אברהם מארצו, ארבע מאות השנים נספרות החל מברית בין הבתרים.

טז, ו  וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ

האם שרה נהגה כהוגן, כשעינתה את הגר?

• רמב"ן: שרה חטאה בעינוי של הגר, אברהם חטא שלא הוכיח אותה על כך. שרה נענשה על כך, שנתן הקב"ה להגר בן שכעבור שנים זרעו עינה את בניה – זרעה של שרה.
• ספורנו: שרה עשתה זאת, כדי שהגר תכיר שהיא משועבדת לה, ולא תבזה עוד את גבירתה. שרה גם רצתה לקבע לדורות, שמי שיבזה את עם ישראל, בסופו ייכנע.
• ריב"א: שרה עינתה אותה בהיתר, לאחר שהגר הקניטה את שרה על שאין לה ילדים. בתגובה השיבה לה שרה בעינוי.
• רבי זלמן סורוצקין: אילו היה העינוי שלא כדין המלאך לא היה מצווה את הגר לשוב אל שרה.