עלון 'חויה בשולחן שבת' לפרשת ויגש תשפ"ו

כָּל הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה לְיַעֲקֹב מִצְרַיְמָה יֹצְאֵי יְרֵכוֹ מִלְּבַד נְשֵׁי בְנֵי יַעֲקֹב כָּל נֶפֶשׁ שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ (מו, כו)

מדוע כתוב 'כָּל הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה', בלשון יחיד?

• ויקרא רבה (ד, ו): "בעשו כתיב ביה שש נפשות וכתיב בו 'נַפְשׁוֹת' הרבה, דכתיב 'וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת נָשָׁיו וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֹתָיו וְאֶת כָּל נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ', וביעקב שבעים נפש, וכתיב ביה 'נֶפֶשׁ' אחת, דכתיב 'וַיְהִי כָּל נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ יַעֲקֹב שִׁבְעִים נָפֶשׁ'? אלא עשו שהוא עובד לאלהות הרבה כתיב ביה 'נַפְשׁוֹת' הרבה, אבל יעקב שהוא עובד לאלוה אחד כתיב בו 'נֶפֶשׁ' אחת, 'וַיְהִי כָּל נֶפֶשׁ…'".
• מדרש שכל טוב: "לפי שהיו בהם זכרים ונקבות, לכך נאמר 'כָּל הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה', להכליל את כולם בלשון אחד".
• כלי יקר: להדגיש שלאחר תקופה ארוכה שהיתה רוויה בשנאת וקנאת האחים ביוסף, התאחדו כעת וסרה קנאתם, וגם יוסף לא הקפיד עליהם. התורה השמיעה במילים 'כָּל הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה', בלשון יחיד שהיו כולם נפש אחת, להעיד על צדקתו של יוסף ועל צדקת האחים.
• רש"ר הירש: מחוץ לגבול ישראל שכיח שכל בן הולך בדרכו, אך במקום שנשמרת הרוח היהודית באמת ובאמונה, אפילו הם שבעים, הרי לב אחד ורוח אחת תפעם את כולם.

  וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף לְהוֹרֹת לְפָנָיו גֹּשְׁנָה וַיָּבֹאוּ אַרְצָה גֹּשֶׁן (מו, כח)

לשם מה שלח את יהודה? מדוע דוקא אותו?

• מדרש רבא (צה, ג): "רבי חנינא בריה דרבי אחא ורבי חנינא, חד אמר: להתקין לו בית דירה, וחד אמר: להתקין לו בית ועד, שיהא מורה בו דברי תורה ושיהיו השבטים לומדים בו".
• פסיקתא זוטרתא: "וכן דרך העולם, להודיע לחברו שהוא בא, שכן אתה מוצא ביתרו, 'וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ בָּא אֵלֶיךָ'. מיכן אמרו רבותינו ז"ל: לעולם אל יכנס אדם פתאום בתוך ביתו, כל שכן לבית חברו".
• חזקוני: בעקבות הזמנת יוסף, ששלח לו 'וְיָשַׁבְתָּ בְאֶרֶץ גֹּשֶׁן וְהָיִיתָ קָרוֹב אֵלַי' שלח את יהודה, שיורה לו את הדרך להגיע לגושן, ללא מעבר במצרים.
• שפתי כהן: שלח אותו לפנות את העבודה זרה משם. ליהודה היה "ניסיון" בפינוי עבודה זרה, שהרי שרף את העבודה זרה שהיתה בעגלות ששלח פרעה.
• רש"ר הירש: המילים 'לְהוֹרֹת לְפָנָיו גֹּשְׁנָה' מוסבות על יוסף, שיורה לו להתיישב בגושן. יעקב לא רצה לשבת שם על דעת עצמו, על אף שיוסף אמר לו: 'וְיָשַׁבְתָּ בְאֶרֶץ גֹּשֶׁן', משום שהיה אביו של המושל, ולא רצה שיאמרו שמנצל זאת.

מדוע שלח דוקא את יהודה?

• מדרש אגדה: "ולמה שלח את יהודה, ולא ראובן ולא שמעון ולא לאחרים? אמר יעקב: יהודה מלך, ויוסף מלך, לא אשלח אל פני מלכים, אלא מלך".
• מדרש שכל טוב: "לפי שיהודה היה גביר באחיו, ולכך שלחו להקביל פני יוסף שהוא אדוני הארץ, להורות את יוסף, שיזהר בכבוד אביו ואל יכווה בגחלתו".
• רבינו בחיי: משום שהוא הגיבור והזריז משאר האחים.

וַיִּתֹּם הַכֶּסֶף מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמֵאֶרֶץ כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ כָל מִצְרַיִם אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר הָבָה לָּנוּ לֶחֶם וְלָמָּה נָמוּת נֶגְדֶּךָ כִּי אָפֵס כָּסֶף (מז, טו)

באיזו שנה תם הכסף?

• פסיקתא זוטרתא: "יש לומר שהוא שנה שניה לרעב… זה המעשה היה בשנה שבא יעקב אבינו ובניו למצרים, ומשבאו נפסק הרעב והתחילו לזרוע. בשנה הראשונה מכרו הכסף והמקנה, ובשניה גם שדותיהם ומקניהם ואת עצמם, ומכאן ואילך נפסק הרעב והיו זורעין ונותנים חמישית לפרעה… מה שאמר למעלה 'וַתֵּלַהּ אֶרֶץ מִצְרַיִם', הוא בשנה הששית עד 'כִּי אִם תַּם הַכֶּסֶף וּמִקְנֵה הַבְּהֵמָה', ובשביעית מכרו גויתם ואדמתם".
• אבן עזרא: בשנה השניה לשנות הרעב הגיעו יעקב ובניו למצרים, יוסף נתן לעם לחם תמורת כספם. בשנה השלישית אסף את הכסף ובשנה הרביעית לרעב באו וביקשו ממנו 'קְנֵה אֹתָנוּ וְאֶת אַדְמָתֵנוּ בַּלָּחֶם… וְתֶן זֶרַע וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת'.
• רד"ק: 'וַיִּתֹּם הַכֶּסֶף מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמֵאֶרֶץ כְּנַעַן', כשבאו אל יוסף, היה זה בשנה הששית לרעב. בשנה ההיא ניהל אותם יוסף במקנה, ובשנה השביעית, האחרונה לשנות הרעב, נתן להם באדמתם את שאכלו בשנה ההיא, ומה שזרעו היה זה כדי לקצור בשנה השמינית.
• רמב"ן: במשך חמש שנות הרעב הראשונות, ליקט יוסף את הכסף שהצטבר ממכירת התבואה, כפי שכתוב בפסוק הקודם 'וַיְלַקֵּט יוֹסֵף אֶת כָּל הַכֶּסֶף… וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת הַכֶּסֶף בֵּיתָה פַרְעֹה', כסף זה הספיק להם לחמש השנים. התורה לא הרחיבה לתאר על כך, אלא רק סיפרה שהוא ליקט את הכסף, משום שלא התחדש והשתנה דבר בכל השנים הללו. בתום חמש שנים, כשתם הכסף, באו אל יוסף בתחילת השנה השישית.
• אברבנאל: בשנתיים הראשונות של הרעב הגיעו אחי יוסף למצרים. כשתם הכסף מהארצות שבסביבות מצרים כלו השיירות, ומשרעבו ללחם בכל ארץ מצרים באו אנשי מצרים אל יוסף בתחילת השנה השלישית לרעב, כשהבינו שלפניהם עוד חמש שנים שבהן לא יהיה חריש וקציר ואמרו לו: 'הָבָה לָּנוּ לֶחֶם וְלָמָּה נָמוּת נֶגְדֶּךָ כִּי אָפֵס כָּסֶף'. בתגובה השיב להם יוסף בפסוק הבא: 'הָבוּ מִקְנֵיכֶם', 'וַיְנַהֲלֵם בַּלֶּחֶם בְּכָל מִקְנֵהֶם בַּשָּׁנָה הַהִוא', השנה השלישית, הראשונה מחמש השנים שבהן לא היה חריש וקציר. שנה לאחר מכן, בשנה הרביעית לשבע שנות הרעב באו המצרים ליוסף ואמרו לו: 'לֹא נְכַחֵד מֵאֲדֹנִי כִּי אִם תַּם הַכֶּסֶף וּמִקְנֵה הַבְּהֵמָה אֶל אֲדֹנִי לֹא נִשְׁאַר לִפְנֵי אֲדֹנִי בִּלְתִּי אִם גְּוִיָּתֵנוּ וְאַדְמָתֵנוּ', וביקשו שיקנה אותם ואת אדמתם, שלא ימותו. ובשאר שנות הרעב שנותרו יתכן שפקד הקב"ה את הארץ בברכת יעקב שעלה הנילוס והשקה את האדמה באופן שהוציאו כדי מחייתם.