התקדמות מדורגת בחיים – לפרשת האזינו יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶשֶׁא וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב (לב, ב)

כִּי גוֹי אֹבַד עֵצוֹת הֵמָּה וְאֵין בָּהֶם תְּבוּנָה  (לב, כח) לאחר שכתבה התורה 'כִּי גוֹי אֹבַד עֵצוֹת הֵמָּה' מדוע הוסיפה

וַיַּרְא ה' וַיִּנְאָץ מִכַּעַס בָּנָיו וּבְנֹתָיו (לב, יט) באחד מדרשותיו אמר רבי יצחק בלזר שאנו פונים בתפילותינו אל מידת הרחמים

יִזְבְּחוּ לַשֵּׁדִים לֹא אֱלֹהַּ אֱלֹהִים לֹא יְדָעוּם (לב, יז) רש"י: "כתרגומו, דלית בהון צרוך (=אין בהן כח ויכולת), אילו היה

וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע

אנו במוצאי שנת השמיטה ובפרשתנו, פרשת וילך אנו קוראים על מצוה אקטואלית לימים אלו, מצות הקהל. וכך כתוב "מִקֵּץ שֶׁבַע

וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת… (לא, כא) בגמרא במסכת חגיגה (דף ה ע"א) כתוב: "רבי יוחנן כי מטי

לא, י-יב מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת… תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל. הַקְהֵל אֶת הָעָם…

כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא (ל, יא) מה ביאור הבטחת הקב"ה

אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל (כט, ט) כתב רש"י: "למה נסמכה

ל, ב וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ אימתי ידע אדם שתשובתו הועילה ועלה בידו לשוב עד ה' אלוקיו? את

וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה… וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה… (כו, ב-ה) התורה פותחת את

בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ (כח, ו) מבאר מדרש תנחומא "'ברוך אתה בבואך', על תנאי בבואך לבתי כנסיות ולבתי

וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי (כו, ה) על וידוי ביכורים שאומר החקלאי, כשמביא את הביכורים לבית המקדש

וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי… וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל…. (כו, ב) וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת… לֹא עָבַרְתִּי

בָּרוּךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךָ. בָּרוּךְ טַנְאֲךָ וּמִשְׁאַרְתֶּךָ (כח, ד-ה) מדוע בברכות כתוב תחילה 'ברוך

וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ, וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי… (כו, א-ב)

זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם… (כד, ט) בפרשתנו התורה מצוה לזכור את עונשה של מרים שדיברה לשון הרע.

אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים (כה, יח) במה חטאו של עמלק

וְלֹא אָבָה ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ (כג ו)

וְלֹא אָבָה ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ (כג, ו)

כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה (כא, יח) חז"ל אמרו שבן סורר ומורה נידון על שם סופו, שהגיעה תורה לסוף

כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ (כא, י) לא כתוב "כי תלחם", כדי לנטוע בנו את מידת

כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם (טז, יט) התורה אוסרת על הדיינים לקחת שוחד, משום שלשוחד יש השפעה

פרשת השבוע שופטים פותחת במילים "שופטים ושוטרים תתן לך", המילה  'לך' נראית לכאורה מיותרת. ועל כך מבארים חז"ל במדרש רבה

עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל

וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת

רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס (יז, טז) מדוע פתח התורה בלשון רבים

צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ (טז, כ) מדוע כפל הלשון "צדק צדק"? מצינו בדברי חז"ל, שכתבו: "כל

שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ (טז, יח) במילים "תתן לך" בלשון יחיד יש רמז, שכל אדם צריך להעמיד שופטים

עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ (יד, כב) דרשו חז"ל את כפל הלשון 'עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר', "עשר בשביל שתתעשר" (שבת דף

וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ… שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַָה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' כִּי יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ

וְכִי יִרְבֶּה מִמְּךָ הַדֶּרֶךְ כִּי לֹא תוּכַל שְׂאֵתוֹ כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם… (יד,

אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן כִּי בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ ה' (טו, ד) רש"י מבאר את השאלה המתבקשת: "ולהלן הוא אומר

נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ (טו, י) הנתינה היא "מעשה טכני", איך ניתן לצוות "ולא ירע לבבך"?

רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה (יא, כו) מדוע הדגישה התורה את המילה 'הַיּוֹם'? ובפרט שכידוע 'שכר מצוה בהאי

ז, יב עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים… וְשָׁמַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ… מדוע הפסוק פותח בלשון רבים, 'עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן', ומסיים בלשון יחיד,

 בפרשת השבוע אנו קוראים על מקורה של מצות ברכת המזון מהתורה, כפי שכתוב "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל

וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ (י, יב)

וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה (ח, י) רבי ירוחם ליוואוויץ, משגיח ישיבת מיר אמר פעם על

וָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת וָאַשְׁלִכֵם מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי וָאֲשַׁבְּרֵם (ט, יז) מדוע הוצרך משה לתפוש, הלא הם היו תפושים בידו? ביאר

וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל (ח, יח) "הוא דיהב לך עצה למקני נכסין" (אונקלוס)

וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה (ח, י) המגיד מדובנא הסביר את גודל ענין ברכת המזון, במשל

 כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹהֶיךָ בְּךָ בָּחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה

שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד (ו, ד) הפסוק שנאמר הכי הרבה פעמים בימי חייו של יהודי, ובהזדמנויות רבות, כולל

וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר (ג, כג) כתוב בשו"ע (או"ח סימן צח סעיף ג) "האומר 'יתפלל דרך תחנונים כרש…'

אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן (ג, כה) בגמ' סוטה (יד, א) "דרש רבי שמלאי מפני מה

אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לְהַגִּיד לָכֶם אֶת דְּבַר יְהֹוָה כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ וְלֹא עֲלִיתֶם בָּהָר לֵאמֹר

לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם (ה, כז) מששלח הקב"ה את משה ללכת אל עם ישראל, מדוע ציווה אותו מיד

א, א   אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל