אופן קבלת החלטות ע"י המנהיג – לפרשת וילך
וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם וְאַתָּה תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם (לא, ז)
רש"י כתב: משה אמר ליהושע: זקנים שבדור יהיו עמך, הכל לפי דעתן ועצתן. אבל הקב"ה אמר ליהושע: 'כי אתה תביא את בני ישראל אל הארץ אשר נשבעתי להם' (לקמן פסוק כג), 'תביא' – על כרחם, הכל תלוי בך, טול מקל והך על קדקדן, דבר (=מנהיג) אחד לדור ולא שני דברים לדור".
עפ"י רש"י משה אמר ליהושע שהכל מתנהל עפ"י דעת הזקנים, בשונה מדברי הקב"ה, שאמר לו שהכל מתנהל בהתאם להחלטותיו.
הקשה רבי אלחנן וסרמן, איך שינה משה רבינו בדבריו ליהושע את לשון הדברים שנמסרו לו מפי הגבורה?
והשיב על כך, שאין סתירה בין שני הדברים. סדרי מנהל תקינים מתנהלים באופן שעל מנהיג הדור לשמוע תחילה את דעתם ועצתם של הזקנים והחכמים. אל לו להסתמך מראש רק על דעתו. לאחר ששמע את מגוון דעותיהם של כל יועציו וחכמיו עליו להכריע, בהתאם לשיקול דעתו. ההכרעה מסורה רק בידו.
