יחסי הקב"ה ועם ישראל – דבר תורה – פרשת האזינו
וַיַּרְא ה' וַיִּנְאָץ מִכַּעַס בָּנָיו וּבְנֹתָיו (לב, יט)
באחד מדרשותיו אמר רבי יצחק בלזר שאנו פונים בתפילותינו אל מידת הרחמים ומבקשים רחמי שמים. אולם יש לחשוש מאוד שדווקא מידת הרחמים תהיה לנו לרועץ.
משל ליהודי שעובר בשוק ורואה שיכור מתגלגל בביבים ועושה מעשים מכוערים. אם השיכור אדם נכרי הוא לא שם לב אליו כלל. אולם אם השיכור יהודי, מיודענו ירחם עליו ויצטער על שפלותו. ואם השיכור יהיה ידידו או אדם נכבד, הצער יהיה גדול הרבה יותר.
ואם יכיר שהשיכור הוא בנו, הרי בשל אהבתו ורחמנותו עליו יהיה צערו רב מאד, עד שלא יוכל לשאת אותו. ומתוך זה יתרגז עליו ועלול אף לביישו או להכותו. ככל שיגדלו רגשי הרחמנות ואהבתו אליו, כך יגדלו רגשי הצער והרוגז.
כשאנו אומרים בי"ג מידות "רחום וחנון, ארך אפים ורב חסד" עלינו להתיירא, שמא מפאת רחמיו וחסדיו המרובים נעורר את רוגזו, שהרי אנו נקראים בנים של הקב"ה ואם ירדנו לשפל נמוך כל כך, זה חמור מאד.
על כך כתבה התורה "מכעס בניו ובנותיו", שהכעס גדול יותר כשהחוטאים הם הבנים.
דבר תורה – פרשת האזינו
