לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם

בפתח פרשתנו, פרשת ואתחנן, לאחר תפילתו ותחנוניו להיכנס לארץ ישראל, נושא משה רבנו דברים, המדגישים את ייחודו של עם ישראל

וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר (ג, כג) מפסוק זה עולה יסוד בעולמה של תפילה: לעולם אל יתייאש האדם מן

בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר (א, ה) רש"י: בשבעים לשון פירשה להם בני ישראל

אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת

אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם (א, יב) רש"י מביא את דברי חז"ל המתארים את מציאות חייהם המורכבת של מנהיגי

מספרים על ילד כבן תשע, שנכנס לחנות גלידה ושאל את המלצרית: כמה עולה גלידה משובחת, המעוטרת בממרח שוקולד ואגוזים? עשרה

"שאלו תלמידיו את רשב"י: מפני מה לא ירד להם לישראל מן פעם אחת בשנה? אמר להם: אמשול לכם משל למה

וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר (ג, כג) מדוע כתוב 'ואתחנן', ולא 'ואתפלל'? רש"י: מקשר בין השורש ח-נ-ן לבין המילה

תורתך שאלתי – האזינו תשפ"ו "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי" (לב, א) מדוע שירת 'האזינו' ארוכה (43 פסוקים)

בפרשתנו, פרשת וילך אנו קוראים על מצות הקהל. וכך כתוב "מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת, בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל

״ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם״ (פרק לא-יט) ודרשו חז״ל: מנין שחייב אדם לשנות לתלמידו עד שילמדנו! שנאמר ״ולמדה את

וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ…  (לא, ז) רש"י: "משה אמר ליהושע: זקנים שבדור יהיו עמך,

הערה מעניינת לגבי הפרשה הבאה – וילך יש שנים, כדוגמת שנה זו – תשפ"ה, שבהן כלל לא קוראים את פרשת

חלות הברכה והקללה וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכָל הַגּוֹיִם

כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא. לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ

וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ (ל, ב) דעת

פרשתנו, ניצבים פותחת במילים: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל". ועל כך

תורתך שאלתי כי תבוא תשפ"ה   וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ… (כו, א) מדוע פותחת

וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה (כו, ו) מדוע כתוב 'וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ'? נכון יותר היה לכתוב 'וירעו לנו'?

בכניסה לירושלים היתה מורגשת תכונה רבה כשהיו יוצאים אנשי העיר להקביל את פני מביאי הביכורים. חז"ל מתארים בקצרה במסכת ביכורים

כא, י  כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ מדוע כתוב "כִּי תֵצֵא" בלשון יחיד, ולא כתוב "כי

כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ (כא, י) מדוע נסמכה פרשתנו לעגלה ערופה, שבסיום הפרשה

איש חינוך דגול, שכיהן כמשגיח באחת הישיבות סיפר אודות בחור מיוחד בישיבתו. הוא אמר שהיה זה אחד הבחורים המיוחדים, שהיה

וְעָנוּ וְאָמְרוּ יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ (כא, ז) התורה מסיימת את פרשתנו בפרשת 'עגלה ערופה'.

שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ… וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם… (טז, יח) מדוע פתח ב'תתן לך', בלשון יחיד וסיים ב״ושפטו את העם״, בלשון

שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת  הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק (טז, יח) מה

לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כָּל שֵׁבֶט לֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם יִשְׂרָאֵל אִשֵּׁי ה' וְנַחֲלָתוֹ יֹאכֵלוּן (יח, א) מדוע כתבה זאת

כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ

לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָּךְ (טז, כא) חז"ל אומרים: (סנהדרין דף ז):

כשמגיע עני לבקש נדבה, הוא עומד בפתח הבית ושוטח את מבוקשו באזני בעל הבית. לעומתו, כשמגיע אדם שחפץ לבקש הלוואה

רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה (יא, כו) מדוע בברכות ובקללות לא מוזכר העונש והשכר הנצחי שיתקבל לעתיד לבוא?

ציווי בלשון יחיד ורבים רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה (יא, כו) מדוע פתחה התורה בלשון יחיד 'רְאֵה' והמשיכה

בשנת תשכ"ה פרצה מלחמת ווייטנאם ובמהלכה נהרגו מליוני אנשים. מעת לעת שמעו על אלפים שנהרגים, כ-10,000 בחודש. רבי יחזקאל לוינשטיין

כתוב: "כִּי אִם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר

לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן. כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ… דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר

בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכָּל הָעַמִּים, לֹא יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה וּבִבְהֶמְתֶּךָ (ז, יד) מה הקשר והיחס בין שני חלקי הפסוק? בין

וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ

בפרשת השבוע הבאה, ראה, כתוב: "כִּי אִם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ

וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ (ח, י) הברכה הגדולה ביותר לאדם היא שיכיר

וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן… לְמַעַן הוֹדִיעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה'

וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר (ג, כג) מדוע נכתב בלשון 'ואתחנן'? רש"י: "אין חנון בכל מקום אלא לשון מתנת

מספרים על רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, סנגורם של ישראל, שנכנס לבית הכנסת בעיר לבוב וראה קבוצת סוחרים שמיהרו לעסקיהם והתפללו

וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ (ו, ז) רש"י: לבניך – אלו התלמידים כשהגיע רבי אלעזר

וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ (ח, ג) חז"ל אמרו: "מנין לברכת המזון לאחריה

אֵלֶּה הַדְּבָרִים (א, א) ר' חיים מפרידבורג: (אחיו של המהר"ל מפראג) בסדר הפרשיות שבסדר דברים ניתן למצוא רמז לחובת האדם

טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם (א, יב) מה היתה כוונת משה רבינו במילים 'טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם'?

אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת

וַיֹּאמֶר אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם אֶרְאֶה מָה אַחֲרִיתָם כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם  (לב, כ) רש"י: אמון לשון