'חויה בשולחן שבת' – שופטים תשפ"ה

שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת  הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק (טז, יח)

מה תפקיד השופטים והשוטרים?

רש"י: שופטים – דיינים הפוסקים את הדין. שוטרים – הרודים את העם, שמכים וכופתים במקל וברצועה, שיקבל עליו את דין השופט.

רשב"ם: "השופטים מצויים לשוטרים לרדות המסרבים בדברי השופטים".

אבן עזרא: "אף על פי שאתה חייב ללכת שלשה פעמים למקום הכהנים משרתי המקדש, ושם תשאל מהחוקים והמשפטים, לא יספיק לך עד שיהיו לך שופטים בכל שעריך. ושוטרים – הם המושלים, מגזרת 'שוטר ומושל' (משלי ו, ז). והטעם, כי השופט ישפוט והשוטר יכריח המעוות".

דעת זקנים מבעלי התוספות: "שופטים – לדון, שוטרים – לכוף בעלי דינין לקיים עליהם את הדין וכן הוא אומר 'ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו'. ויואב בן צרויה על הצבא מה ענין זה לזה, אבל דוד עושה הדין ויואב מכריח לקיים גזרת הדין".

רש"ר הירש: "נציגים אלה יהיו קבועים בכל הארץ והם יבטיחו את השפעת מקדש התורה בכל מקומות מושבות העם. שוטרים הם פקידי הוצאה לפועל ותפקידם לפקח על ביצוע פסק דין או תקנה, ובשעת הצורך הם עצמם ידאגו לביצוע. שם השוטרים נצטוו על ידי הנוגשים להאיץ בעם לעשות את מלאכתו".

 

 

לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כָּל שֵׁבֶט לֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם יִשְׂרָאֵל אִשֵּׁי ה' וְנַחֲלָתוֹ יֹאכֵלוּן (יח, א)

מדוע כתבה זאת התורה לאחר משפט המלוכה?

אבן עזרא: "כאשר הזכיר משפטי המלך שהוא השופט, הזכיר גם משפט הכהנים שהם מורי התורה. ואחר שאמר שאין להם נחלה, יקחו מאת הזובח הזרוע והלחיים והקיבה".

חזקוני: "אחר שהזכיר משפטי המלך שהוא שופט הזכיר גם משפט הכהנים שהם מורי התורה. 'לא יהיה לכהנים הלוים…', שאם יהיה להם לא יוכלו לעבדה ולשמרה לפי שהם זקוקים להיות קבועים תמיד אצל המקדש".

בעל הטורים: "סמך פרשת כהנים לפרשת מלך, כי על פי כהן גדול המלך נמשח. והקדים מלך שגדול הוא ממנו. ועוד רמז, שעל הנשיא יהיה העולה והמנחה והנסך".

אור החיים: "וטעם סמיכות מצוה זו למצות המלך, לומר שהמלך שוה לעם במצות האמורים בענין לתת להם מתנותיהם ולא ירום לבבו מאחיו לבלתי סור מן המצוה שמצוה ה' לכללות ישראל".

משך חכמה: "ונראה דהמלך נוטל מחצה בביזה, ושבט לוי אסור לו ליטול. לכן אין מעמידים מלך משבט לוי, שאסור לו ליטול חלק בביזה, ולא ילחם עבור העם ברצון טוב, כיון שאין לו חלק בביזה, ואתי שפיר הסמיכות".

 

מדוע אסרה התורה להשחית את עצי עיר במלחמה

כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר (כ, יט)

מדוע התורה אסרה לכרות את עצי העיר?

אבן עזרא: ממנו תאכל, מדוע? משום ש'האדם עץ השדה'. בכריתת העצים הוא כמו שחובל בנפש.

רמב"ן: התורה הזהירה לא להשחית את עצה, לכרות אותם דרך השחתה שלא לצורך המצור. מדוע? משום שדרכם של הנלחמים שמשחיתים בעיר.

ספורנו: דרכם של אנשי המלחמה, שכשאינם בטוחים בנצחונם בקרב, ולא יודעים אם יצליחו לכבוש את עיר האויב, שכורתים עצים ומשחיתים את כל אשר בדרכם, כדי להזיק לבני העיר. לעומתם, הלוחמים הבטוחים שיצליחו לכבוש את העיר ולהתיישב בה, לא ירצו להשחית את עציה ולא יחריבו את העיר, שהרי אם יעשו כך יזיקו לעצמם, משום שבסופו של דבר הם עתידים לשבת בעיר ולאכול מפירותיה.

התורה הורתה "לא תשחית את עצה", מדוע? "כי ממנו תאכל", מובטח לך מראש שתנצח את  אויביך ותכבוש את ארצם, וממילא תזכה גם לאכול מפירותיהם, ועל כן אל תשחית את עצה, למען לא תזיק לעצמך.