יסוד החינוך – לפרשת ואתחנן

וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ (ו, ז)

רש"י: לבניך – אלו התלמידים

כשהגיע רבי אלעזר שמחה וסרמן לביקור בישיבת מיר, פגש את המשגיח הרוחני רבי ירוחם ליבוביץ. בשיחה אישית שהתפתחה ביניהם אמר המשגיח יסוד חשוב בדרכי החינוך:

חז"ל אמרו: (פסחים דף קיב ע"א) "יותר ממה שהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק", כלומר הפרה משתוקקת להניק את בנה מחמת גודל אהבת אם לבנה. בדימיון לחינוך, יותר ממה שהתלמיד מבקש ללמוד, הרב משתוקק ללמד את התלמיד.

הוסיף רבי ירוחם: במה דברים אמורים? כשהפרה עושה זאת מחמת אהבתה לבנה, וטבע הוא שטבע הקב"ה בעולמו, שהפרה מרגישה בצורך של העגל ומגיבה בהתאם לצרכיו וזו קדושה. אולם כשהפרה מיניקה את העגל יותר מהדרוש לו, רק משום שהיא רוצה לרוקן את החלב שהצטבר בה, אין זו מעלה, אלא שחיתות.

בדומה לזה, על הרב להעניק לתלמיד את מה שהתלמיד זקוק לו, אולם כשהרב רוצה לתת לתלמיד יותר ממה שמסוגל לקבל ולקלוט, ולפעמים רק בכדי להראות את גאונותו וחריפותו, אזי זו שחיתות.

למשמע הדברים תמה רבי אלעזר שמחה: "יתכן שאין כאן מעלה, אך כיצד ניתן לומר שזו שחיתות?" השיב לו רבי ירוחם: "אתה עדיין בחור צעיר, ולכן אינך מבין מה אני מדבר, כשתתבגר תבין".

כעבור שנים רבות אמר רבי אלעזר שמחה: "ב"ה התבגרתי, ונוכחתי שזהו היסוד של כל חינוך וכל מלמד".