א. כלים קטנים שצריכים הגעלה (כגון ראשי הגז וכדו'), אפשר להגעיל אותם בבית, ע"י שירתיח מים בקומקום או בסיר עד

א. הגעלה: הכנסת הכלי לתוך סיר עם מים רותחים. לפני ההגעלה יש להדיח הכלים יפה מכל לכלוך וחלודה, אין להגעיל

נב. מי ששכח לומר "על הניסים" בתפילה ונזכר לאחר שסיים את הברכה, לפני שאמר "שים שלום", אינו רשאי לומר שם

מט. נכון להרבות קצת בסעודה בליל פורים. טוב לעסוק מעט בתורה קודם שיתחיל הסעודה וסמך לדבר 'ליהודים היתה אורה ושמחה'

מז. מחר – תענית אסתר, נוהגים בכל תפוצות ישראל להתענות ביום זה בכל שנה, זכר לנס שנעשה ליהודים בשושן ובכל

מה. מקובל להעניק את המעות שנותן עבור "זכר למחצית השקל" לצדקה, לנזקקים. ניתן לתת לתלמידי חכמים שיושבים ולומדים. לא יתן

מג. יש נוהגים לגבות לפני מקרא המגילה מעות "זכר למחצית השקל" ויש שנוהגים ליתנם בתענית אסתר במנחה, ויזהרו שלא לקרות

  לט. אמרינן בגמרא 'חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי', כוונת הגמ' שצריך לשתות

לז. כל אחד ואחד – אנשים, נשים וילדים (שהגיעו לגיל חינוך), חייבים לשלוח משלוח מנות ביום, ולא בלילה. על כל

לה. כל יהודי חייב לתת ביום הפורים 2 מתנות לשני עניים, [לכל עני מתנה אחת]. לכתחילה ראוי לתת לעני כסף

לג. לאחר החזרת ספר התורה לארון הקודש קוראים את המגילה ולאחר סיומה אומרים "אשרי, ובא לציון", אין אומרים "למנצח". לפני

לא. נוהגים כל הקהל לומר ביחד ארבעה פסוקים של גאולה בקול רם, והם: "איש יהודי היה בשושן הבירה" ; "בלילה

כט. לאחר סיום הקריאה, גם בלילה וגם ביום, בנוכחות עשרה, מברכים את ברכת "הרב את ריבנו". הקורא ביחיד, (אף על

כז. לכתחילה על החזן לקרוא את כל עשרת בני המן בנשימה אחת, מ'ואת פרשנדתא' ועד 'עשרת', כדי להודיע שכולם נהרגו

כה. הקורא את המגילה פושט אותה כאיגרת, שאינה מונחת כשהיא גלולה, אלא כולה פתוחה וכפולה דף על דף, משום שכתוב

כג. לפני תחילת הקריאה יאמר בעל הקורא שמכוין להוציא את הקהל ידי חובת הקריאה, ויעורר את תשומת לב הקהל שיכוונו

יט. צריך שיהיה לכל אחד מהשומעים מגילה, (אפילו שאינה כשרה), כדי שאם יחסיר מילה או שתים, כגון בזמן שהילדים מכים

יז. יש לקרוא / לשמוע את המגילה כולה, מתחילתה ועד סופה, ולדקדק היטב בקריאת המגילה, שלא לדלג אף על תיבה

טו. קוראים את המגילה בלילה, וזמנה מצאת הכוכבים ועד עלות השחר. קריאת המגילה של היום זמנה כל היום, מהזריחה ועד

יג. אדם יכול לצאת ידי חובה בשמיעה מאחר, אם יכוין הקורא להוציאו ידי חובה והשומע יכוין לצאת. השומע את קריאת

יא. אשכנזים מברכים ברכת "שהחיינו" ביום הפורים לפני קריאת המגילה, (ולא על שאר מצוות הפורים) ומכוונים להוציא את שאר מצוות

ט. כולם חייבים בקריאת המגילה. נשים חייבות במצוה זו, על אף שזו מצוה שהזמן גרמא, כיון שגזירת ההשמדה "איימה" גם

ז. מברכים לפני קריאת מגילת אסתר שלוש ברכות, (גם ביום וגם בלילה): א. "על מקרא מגילה". ב. "שעשה ניסים". ג.

ה. בשבת שקלים (שבת הקרובה) מוציאים שני ספרים, באחד קוראים פרשת השבוע ובשני למפטיר פרשת 'שקלים', מתחילת פרשת 'כי תשא'

ג.     שבת שקלים, לזיכרון מצות 'מחצית השקל', שהיו מחויבים לתת ללשכה לקרבן התמיד בכל שנה, כשבית המקדש היה קיים. ד.

א. שבת הקרובה, פרשת ויקהל, הינה שבת שקלים. חז"ל תיקנו לקרוא החל מהשבת הסמוכה ביותר לראש חודש אדר, (השנה, שיש

כג. המלמד ילד קטן לברך מותר לברך עמו ולהזכיר שם ה', כדי ללמדו את נוסח הברכה כתיקנה. על ברכת קטן

כא. הרוצה להוציא את חברו ידי חובה בברכת הנהנין, צריך המברך לכוון להוציא ידי חובה, וצריך השומע לכוון לצאת ידי

יט. השומע יהודי מברך ברכה, חייב לענות אחריו 'אמן', אף אם אינו יוצא ידי חובה באותה ברכה. ואף אם לא

יז. כאשר כמה בני אדם מקיימים יחד מצוה אחת, מוטב שיברך אחד מהם את הברכה והשאר יענו אמן, משום 'ברוב

טו. איסור 'ברכה לבטלה' הוא מן התורה. לאו של 'נושא שם שמים לשוא'.   טז. המברך 'ברכה שאינה צריכה', כגון

טו. איסור 'ברכה לבטלה' הוא מן התורה. לאו של 'נושא שם שמים לשוא'.   טז. המברך 'ברכה שאינה צריכה', כגון

יג. אדם הרוצה לצאת ידי חובה בברכת חברו, צריך לשמוע את כל הברכה מתחילתה ועד סופה, ואם לא שמע הכל

יא. הרואה את חברו מברך ואינו שומע איזו ברכה אינו עונה אחריו אמן. אם ראה את מה שאחז בידו ומתוך

ט. אסור לברך או להוציא מפיו הזכרת השם בגילוי הראש. אם אין לו כיסוי ראש, לא מועיל לשים את כף

ז. השומע מי שמברך אחת מהברכות, אף על פי שלא שמע את כל הברכה מתחילתה ועד סופה, עליו לענות אחריו

ה. השומע ברכה מחברו והתכוון המברך להוציא ידי חובה בברכתו וגם השומע התכוון לצאת וענה 'אמן' אחר ברכת המברך אינו

ג. השומע ברכה מחברו והתכוון המברך להוציא ידי חובה בברכתו וגם השומע התכוון לצאת וענה 'אמן' אחר ברכת המברך, חייב

א. ניתן לברך ולהוציא אחרים שישמעו ברכות הנהנין רק אם יאכל וישתה עמהם. כשמברך להוציא אחרים ידי חובתם צריכים לשבת,

יג. נוהגים לקרוא את כל הד' פרשיות בחודש אדר ב', ואם טעו וקראו את הפרשיות באדר א', בבית יוסף משמע

יא. מי שיושב שבעה על אחד מקרוביו [לא עלינו] בפורים קטן, נוהג בו כל דיני האבלות (בניגוד לפורים באדר ב',

ט. ביום י״ד וט״ו באדר א׳ – 'פורים קטן' אין אומרים תחנון, ואין אומרים ״למנצח יענך״, ואין אומרים ״א׳ ארך

ז. לענין אבילות באדר ב', שהוא החודש השלושה עשר, כגון ללכת לחתונה – מותר. ח. אם הנפטר מת בשנה מעוברת

ה. מי שנפטר לו אב או אם בחודש אדר בשנה פשוטה, כשמגיע לשנה מעוברת, לפי מנהג הספרדים נוהגים לקבוע את

ג. סברת ה'כף החיים', שמוסיפים בשנה מעוברת במוסף בראש חודש את המילים "ולכפרת פשע", משום שבתפילה זו יש י״ב לשונות

א. במוסף בראש חודש בשנה מעוברת יש נוהגים להוסיף את המילים ״ולכפרת פשע״. יש שמוסיפים זאת במשך כל השנה המעוברת,

ט. המסופק אם בירך או לא – לא יחזור ויברך, כיון שאסור לברך ברכה שאין מחויבים בה. האוכל פחות מ'כזית',

ז. לקח בידו כוס שכר או של מים ואמר 'ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם' על דעת לומר 'שהכל', וטעה

ה. הטועם את התבשיל, לראות אם יש בו יותר או חסר מלח, וכיו"ב, אפילו אם הוא בולע, עד שיעור כזית

ג. הטועם את התבשיל וכוונתו גם לטעימה וגם ליהנות, יש להסתפק אם צריך לברך, ונראה יותר שצריך לברך. נכון יותר