כא. לאחר שפסע ג' פסיעות, בעודו כורע, קודם שיזקוף, הופך פניו תחילה לצד שמאלו, שהוא צד הימין של השכינה, שהמתפלל

יט. נוהגים לומר בסיום התפלה, אחר "אלהי נצור", פסוק מהתנ"ך שפותח באות ראשונה ומסיים באות האחרונה של שמו של המתפלל,

יז. אם עדיין לא אמר פסוק יהיו לרצון [הראשון], אינו רשאי להפסיק כלל אפילו לקדיש וקדושה וברכו, שפסוק יהיו לרצון

טו. לאחר שסיים ברכת שים שלום, אם אמר פסוק "יהיו לרצון", רשאי להפסיק לעניית דברים שבקדושה, כשם שמפסיק בקריאת שמע

יג. המתפלל ורוצה לשאול על צרכיו בברכות האמצעיות בתפילת שמונה עשרה, רשאי להוסיף מעין אותה ברכה. כגון, אם היה לו

ה. אם התחיל 'אתה קדוש' ושכח לומר 'משיב הרוח' ימשיך בתפילתו, ולא יפסיק לומר 'משיב הרוח ומוריד הגשם'. ו. אף

ג. שליח צבור ששכח להזכיר בימות הגשמים 'מוריד הגשם' וגם לא אמר 'מוריד הטל', והתחיל לומר קדושה, דינו כאילו התחיל

א. החל מתפילת מוסף של שמיני עצרת (היום) התחילו לומר בכל תפילת עמידה (שמונה עשרה) 'משיב הרוח ומוריד הגשם' (במקום

א. מותר לבנות סוכה בחוה"מ אם לא בנאה קודם החג. אם התנה טרם כניסת החג שהקישוטים אינם מוקצה, מותר להחזיר

ד. כיום מצוי מאוד סיכוך במחצלות-קיינעס, שנוח מאוד לסיכוך, אולם אינם כל כך יציבים. אסור לחבר את הסכך במסמרים. ה.

א. על כל אחד מוטלת מצווה ליטול 4 המינים בברכה בימי החג, (לא בלילה). נשים פטורות מנטילת לולב, אם רוצות

ה. נשים רבות נוהגות לשבת בסוכה, על אף שפטורות, ככל מצוות עשה שהזמן גרמן. השו"ע פסק שלא תברכנה 'לישב בסוכה'

ג. מותר לתלות תחת הסכך מיני פירות וקישוטי נייר, ובתנאי שהקישוטים יהיו בתוך 4 טפחים הסמוכים לסכך (32 ס"מ). אם

א. את הסוכה יש למקם תחת כיפת השמים, הסכך ממין צומח (דבר שגידולו מהקרקע), תלוש ממקורו. אין להעמיד את הסכך

יג. אין לאכול בלי הבדלה, אבל למי שצמא מותר לשתות מים במוצאי יו"כ, אפילו לפני תפילת ערבית. אוכלים ושותים ושמחים

י. מצוה ללבוש בגדים נאים ונקיים ביום הכפורים. מצוה להדליק נרות לכבוד ליל כיפור גם בבתי הכנסת. בבית פורסים מפה

ז. בערב יום כיפור אין אומרים תחנון בתפילות שחרית ומנחה, כיוון שיום זה נחשב כיום טוב וכן אין אומרים 'למנצח'.

ה. מנהג לטבול בערב יו"כ במקוה טהרה, ללא ברכה. בסעודה המפסקת יש נוהגים לטבל פרוסת המוציא בדבש או בסוכר. ומכל

ג. עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכפורים מכפר עד שיפייס את חברו. ואפי' אם הקניטו רק בדברים, צריך לפייסו

א. בערב יום כיפור ויש נוהגים באחד מימי 'עשרת ימי תשובה' נהוג לעשות כפרות באמצעות תרנגול/ת וכשעושה הכפרות יחשוב שכל

א. היום, צום גדליה. תענית ציבור שנקבעה לציון רצח גדליהו בן אחיקם, שהיה נציב על יהודה לאחר חורבן בית המקדש

א. בתפילות עשרת ימי תשובה, (בדומה לתפילות ראש השנה ויום כיפור) מסיימים ברכה שלישית במילים "המלך הקדוש" במקום 'האל הקדוש'.

א. אין לבשל, להכין אוכל, לשטוף כלים, לערוך או לסדר את השולחן ביום הראשון של ר"ה (יום שני) עבור היום

ה. מצות עשה מן התורה לשמוע תרועת השופר בראש השנה, שנאמר "יום תרועה יהיה לכם". אסור לסעוד סעודת קבע של

ג. נוהגים לטבול במקוה בערב ראש השנה לכבוד החג. לובשים בגדים מכובסים ומגוהצים לכבוד יום טוב, להראות שאנו בטוחים בחסדי

א. בערב ראש השנה, אין אומרים וידוי ונפילת אפים בשחרית כמו בשאר ערב יום טוב. אבל באשמורת הבוקר בסליחות אומרים

כא. מי שחייב כסף לבזק וכדומה, אם הם לא כתבו פרוזבול והחוב נשמט, בכל פעם שהם תובעים, עוברים ב״לא יגש״.

יט. מי שיש לו צ׳ק לגבות בצום גדליה מחשבון של אדם שלא עשה פרוזבול, והרי הכסף שנמצא שם הוא חוב

יז. אם הלווה נתן למלווה צ׳ק עם תאריך לאחר ראש השנה, אין השביעית משמטתו, משום שזה כקובע זמן הפירעון לאחר

טו. חנווני המוכר בהקפה ללקוחותיו, ולא קבע עם לקוח לשלם את החובות לפני ראש השנה, אין החובות נשמטים בשביעית (כיון

יג. שמיטת כספים כוללת גם חוב של אוכלים, כגון שכן שהלווה דבר מאכל או שאר כל דבר שאין הלווה מחזיר

יא. אם זמן פירעון החוב הוא לפני סוף שנת השביעית, הרי שביעית משמטתו, אבל אם הוא לאחר שנת השביעית אין

ט. שביעית משמטת בסופה, שהוא סוף יום כ״ט אלול של שנת השמיטה תשפ״ב, כשתשקע החמה. ולכן במשך שנת השמיטה, מותר

ז. כולם חייבים במצוה זו של שמיטת כספים, כולל נשים, שהרי אין זו מצות ׳עשה שהזמן גרמא'. אשה שיש לה

ה. מי שחייב כסף לאדם שידוע שהוא לא יכתוב פרוזבול, ואחרי ראש השנה יבוא לתובעו, נמצא שהלווה מכשילו באיסור ״לא

ג. התובע חוב שעבר עליו שביעית (ולא כתב פרוזבול) עובר ב׳לא תעשה׳ שנאמר "לא יגש את רעהו ואת אחיו״ (רמב״ם

א. כתוב בתורה "מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה. וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ לֹא

יא. צריך להשתחוות בתפילה בברכות שתיקנו חכמים: ברכת אבות [הברכה הראשונה] בתחילתה ובסופה וכן בברכת מודים בתחילתה וסופה. בשאר כל

ט. המתפלל על החולה בנוכחותו כשנמצא לפניו אינו צריך להזכיר את שמו, שהרי משה רבינו התפלל על מרים ואמר "אל

ז. הרוצה להוסיף בברכת רפאינו בקשה לרפואה שלימה, יאמר לפני 'כי אל רופא רחמן ונאמן אתה' – 'יהי רצון מלפניך

ה. אם שומע קדיש וקדושה וברכו בין גאולה לתפלה יכול להמתין ולשמוע מפי השליח צבור ויוצא מדין 'שומע כעונה', בתנאי

ג. אין להפסיק בין גאולה לתפלה אפילו באמן אחר 'גאל ישראל'. מטעם זה מנהג בני עדות המזרח שהשליח צבור אומר

א. בתפלת שחרית צריך לסמוך גאולה לתפלה וסמכו חז"ל דבר זה, על הנאמר 'יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך

פה. הקורא את שמע, וטעה באמצע פרשה, כגון שדילג מילה או פסוק, חוזר לתחילת אותו פסוק, וממשיך עד סוף הפרשה.

פג. הנמצא או הנכנס לבית הכנסת בזמן שהציבור קוראים קריאת שמע, ואינו מתפלל עמהם יאמר עמהם פסוק ראשון של 'שמע

פא. ציבור שהתפללו בבית הכנסת בלי מנין, וכשסיימו תפלת שמונה עשרה הגיעו אנשים נוספים לבית הכנסת ונעשו מנין, רשאים לומר

עט. הקורא קריאת שמע, לא ירמוז בעיניו, ולא יקרוץ בשפתיו, ולא יראה באצבעותיו, בפרשה ראשונה, שהיא עיקר קבלת עול מלכות

עז. כל שלא אמר 'אמת ויציב' בשחרית, ו'אמת ואמונה' בערבית לא יצא ידי חובת המצוה כתקנה. אבל יצא ידי חובת

עה. באמצע פסוק 'שמע ישראל' ובאמצע 'ברוך שם כבוד…' אין לענות על שום דבר, כולל לא על קדיש, קדושה וברכו,

עג. השומע קדושה באמצע קריאת שמע, מפסיק ועונה עם הצבור אפילו באמצע פסוק, אבל אינו אומר את הנוסח "נקדישך ונעריצך"