פה. הקורא את שמע, וטעה באמצע פרשה, כגון שדילג מילה או פסוק, חוזר לתחילת אותו פסוק, וממשיך עד סוף הפרשה.

פג. הנמצא או הנכנס לבית הכנסת בזמן שהציבור קוראים קריאת שמע, ואינו מתפלל עמהם יאמר עמהם פסוק ראשון של 'שמע

פא. ציבור שהתפללו בבית הכנסת בלי מנין, וכשסיימו תפלת שמונה עשרה הגיעו אנשים נוספים לבית הכנסת ונעשו מנין, רשאים לומר

עט. הקורא קריאת שמע, לא ירמוז בעיניו, ולא יקרוץ בשפתיו, ולא יראה באצבעותיו, בפרשה ראשונה, שהיא עיקר קבלת עול מלכות

עז. כל שלא אמר 'אמת ויציב' בשחרית, ו'אמת ואמונה' בערבית לא יצא ידי חובת המצוה כתקנה. אבל יצא ידי חובת

עה. באמצע פסוק 'שמע ישראל' ובאמצע 'ברוך שם כבוד…' אין לענות על שום דבר, כולל לא על קדיש, קדושה וברכו,

עג. השומע קדושה באמצע קריאת שמע, מפסיק ועונה עם הצבור אפילו באמצע פסוק, אבל אינו אומר את הנוסח "נקדישך ונעריצך"

עא. אם שומע קדיש באמצע שקורא קריאת שמע, לא יענה את כל 'יהא שמיה רבה', אלא יאמר רק: "אמן, יהא

סט. השומע קדיש באמצע קריאת שמע, אפילו בבין הפרקים, יענה חמישה אמנים ראשונים בלבד, עד סוף חצי הקדיש. אבל אמן

סז. מי שהגיע לבית כנסת, ושמע צבור אומרים קריאת שמע, אפילו אינו מתפלל עמהם צריך שיאמר עמהם 'שמע ישראל'. ואם

סה. הכוונה היא בפסוק ראשון של קריאת שמע, שיקבל על עצמו עול מלכות שמים. חיוב אמירת פסוק זה הוא מהתורה,

סג. יכול אדם לקרוא קריאת שמע בין כשהוא מהלך ובין כשהוא עומד או יושב, אבל לא שוכב פרקדן – שפניו

סא. הקורא קריאת שמע לפני התפילה מחשש שיעבור זמן קריאת שמע עדיף שיניח תפילין תחילה. סב. בשעת הדחק, אם הזמן

נט. אמרו חז"ל (ברכות יד:) "כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו", ופירשו הראשונים: מפני שהוא

נז. ידקדק מאד בקריאת שמע באותיותיה, ויתן ריוח בין הדבקים, דהיינו כל מילה שסופה כמו תחילת המילה שלאחריה, כגון 'על

נה. הקורא צריך להשמיע לאוזניו מה שמוציא בפיו בקריאת שמע ובברכותיה. בדיעבד, אף אם לא השמיע לאוזניו יצא, בתנאי שהוציא

נג. לכתחילה יש לקרוא קריאת שמע בלשון הקודש (אף אם אינו מבין מה שאומר), בתנאי שיבין את הפסוק הראשון בו

נא. השומע קדיש באמצע קריאת שמע וברכותיה יענה "אמן, יהא שמיה רבה מברך לעלם ולעלמי עלמיא יתברך", ולא יותר. נב.

מט. נאמר בפרשת קריאת שמע 'אשר אנכי מצוך היום', ללמד שצריך האדם להתבונן בדברים בכל יום ויום כאילו הם חדשים.

מז. יש אומרים שצריך לקרוא קריאת שמע בטעמים כמו בקריאת התורה. וצריך להיזהר להפסיק במקום הראוי להפסקה, כדי שיהיה טעם

מה. צריך לדקדק בקריאת שמע שלא להדגיש את האותיות הרפויות, ולא ירפה את האותיות הדגושות. וכן ידקדק בשו"א נע ושו"א

מג. בקריאת פסוק ראשון של קריאת שמע יש לפסק את המילים כך: שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד. כלומר, ה'

מא. אין לומר את הפסוק 'שמע ישראל' פעמיים, וכן אסור לכפול את התיבות ולומר 'שמע – שמע', כיון שנראה כאילו

לט. במילה 'אחד' שבפסוק ראשון יש לכוון שה' מולך בשמים ובארץ ויחיד בעולמו ומולך בארבע רוחות העולם. צריך להאריך מעט

לז. נוהגים להניח יד ימין על העינים בקריאת פסוק 'שמע ישראל', שלא יסתכל בדבר אחר שימנע ממנו לכוון. איטר יד

לה. לכתחילה נכון שיכוין גם פירוש המלים. ופירוש 'ה' אלהינו' – ה' ככתבו, היה, הוה ויהיה, מציאות ה'. אלהינו, מלכנו

לג. הקורא קריאת שמע ללא ברכותיה [כגון שקרא קודם התפילה, כדי לא לאחר זמן קריאת שמע], יצא ידי חובת קריאת

לא. לא ידחה את אמירת קריאת שמע לדקות האחרונות של סוף זמן קריאת שמע. בתוך זמן ק"ש צריך לקרוא את

פא. ציבור שהתפללו בבית הכנסת בלי מנין, וכשסיימו תפלת שמונה עשרה הגיעו אנשים נוספים לבית הכנסת ונעשו מנין, רשאים לומר

עט. הקורא קריאת שמע, לא ירמוז בעיניו, ולא יקרוץ בשפתיו, ולא יראה באצבעותיו, בפרשה ראשונה, שהיא עיקר קבלת עול מלכות

כט. אין לאחר זמן קריאת שמע בשביל טלית או תפילין, אלא יקרא קריאת שמע בזמנה, ולאחר מכן כשיהיו לו טלית

כז. זמן קריאת שמע שחרית נמשך עד סוף 3 שעות זמניות מהיום. כלומר: מחלקים את היום ל-12 שעות שוות [ולכן

כה. מצות עשה מן התורה לקרוא בכל יום קריאת שמע בבוקר ובערב. שנאמר (דברים ו, ז) "בשכבך ובקומך" ודרשו על

כג. לפני שיקרא קריאת שמע יכוין לקיים מצות עשה של קריאת שמע שנצטוינו לקראה פעמיים ביום. כד. קרא קריאת שמע

כא. מי שסיים ברכת 'הבוחר בעמו ישראל באהבה' ועדיין לא התחיל ק"ש ושמע את שליח הציבור או אדם אחר המסיים

יט. וכן בערבית אם טעה והקדים ברכת 'אהבת עולם' לברכת 'אשר בדברו', לאחר שיסיים ברכת 'אהבת עולם' יברך ברכת 'אשר

יז. סדר ברכות קריאת שמע אינו מעכב, ולכן גם אם טעה ובירך תחילה 'אהבת עולם' ואחר כך ברכת 'יוצר אור',

טו. ברכה שניה שהיא ברכת 'אהבת עולם' (או 'אהבה רבה') אינה פותחת בברוך, הואיל והיא סמוכה לברכת יוצר אור. טז.

יג. תיקנו חכמים בתפילת שחרית לומר את הלשון 'יוצר אור ובורא חושך', להזכיר את בריאת החושך ביום, כדי להוציא מליבם

יא. מי שלא הספיק לומר "והוא רחום" שלפני תפלת ערבית, וענה "ברוך ה' המבורך וגו"', לא יאמר הפסוק "והוא רחום",

ט. אחר עניית 'ברוך ה' המבורך לעולם ועד' שלפני 'יוצר אור' בשחרית, ושלפני 'מעריב ערבים' בערבית, אין להפסיק בדיבור, אפילו

ז. מי שלא היו לו ציצית ותפילין והביאו לו בין ישתבח ליוצר, מתעטף בציצית ומניח תפילין בברכה. ח. אם לא

ה. בעשרת ימי תשובה יש מנהגים שאומרים מזמור 'שיר המעלות ממעמקים…' לאחר ישתבח, ולשיטתם אין בזה שום חשש של הפסק,

ג. צריך להזהר שלא להפסיק בפסוקי דזמרא בדיבור, אין צורך לאומרם בנשימה אחת, אלא יאמרם בנעימה, כמי שמסדר את שבחו

א. פסוקי דזמרא בנויים באופן שברכת 'ברוך שאמר' פותחת ב'ברוך', באמצע – הזמירות, שאינן מפסיקות ביניהן ובסיום – ברכת 'ישתבח',