כִּי הוֹצִיא ה' אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם (יח, א)

מדוע ציינה התורה דוקא את יציאת מצרים?

מדרש שכל טוב: "מגיד ששקולה יציאת מצרים כנגד כל ניסים וגבורות שעשה הקב"ה לישראל".

רש"י: "זו גדולה על כולם" (בשם המכילתא).

וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ (יח, ה)

מדוע הבנים נכתבו לפני אשת משה?

אבן עזרא: התורה כתבה את הדרך הראויה להליכה, יתרו הלך ראשון, אחריו בני משה ואחריהם ציפורה אשת משה.

רש"ר הירש: התורה כותבת את הדברים כהווייתם מבחינת משה. רשימת בני המשפחה פותחת בחותנו, ובסוף הרשימה באה אשתו האהובה, בבחינת 'אחרון אחרון חביב', ולכן הבנים נכתבו לפני האשה.

מלבי"ם: הקדים את בניו לחשיבותם בעיני משה. ובפרט למאן דאמר שיתרו בא לאחר מתן תורה, שמאז פירש משה מאשתו.

וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ בָּא אֵלֶיךָ (יח, ו)  

איך יתרו אמר זאת למשה?

מדרש רבה (כז, ב): "רבי יהושע אומר: שלח לו ביד שליח, רבי אליעזר אומר: שלח לו אגרת ואמר: עשה בגיני, ואם אין אתה עושה בגיני, עשה בגין אשתך, ואם אין אתה עושה בגינה, עשה בגין בניך. רבי אלעזר אומר: הקב"ה אמר לו: 'צא'".

חזקוני: ענני כבוד הקיפו את בני ישראל והשלוחים נכנסו לתוך הענן. יתרו קשר לו את האגרת בחץ וזרקו פנימה.

וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה' (יח, ח)    

מאחר שיתרו שמע, מדוע הוצרך משה לספר לו?

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי: "למשכו ולקרבו לתורה".

מדרש שכל טוב: "כדי שיודה לישועתן של ישראל".

שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת (יח, כא)    

מדוע הוזקקו לכמות כה גדולה של שרים?

רש"ר הירש: בחירי עם אלו לא התמנו רק לשבת בדין, אלא הוטל עליהם גם להפיץ תורה בעם, כך שהמצוות שניתנו למשה הובאו באמצעותם לידיעת העם, ומהם למד העם להבינם ולשומרם.

וַיִּקְרָא אֵלָיו ה' מִן הָהָר לֵאמֹר (יט, ג)    

מה ביאורה של קריאה זו?

מדרש שכל טוב: "מלמד שהקריאה קדמה לעלייה, שלא היה לו רשות להיכנס למחיצת השכינה, אלא אם כן הדיבור קראו".

הנצי"ב מוולוז'ין: הקב"ה קרא לו בשמו 'משה', והוא השיב 'הנני'. הקב"ה עדיין לא קרא לו לעלות לראש ההר.

וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם (יט, ד)    

מה ביאור המשל?

רשב"ם: הקב"ה העביר את בני ישראל בתוך הים ביבשה כמו נשרים שפורחים ועוברים ימים.

אבן עזרא: דרכו של הנשר שמגביה לעוף באוויר מעל לכל העופות ואינו מפחד מהם, אלא כולם מפחדים ממנו. הוא מוליך את גוזליו לכל מקום, וכך עשה לנו הקב"ה.

וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ (יט, ח)    

מאחר שמשה דיבר (בפסוק הקודם) לזקני העם, מדוע כתוב ש'כָל הָעָם יַחְדָּו' ענו לו?

רמב"ן: משה אמר את הדברים לזקנים, כשבני ישראל שמעו אותם, ולא המתינו לתשובת הזקנים, אלא 'וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו… נַעֲשֶׂה'.

רלב"ג: משה אמר את הדברים לזקנים. הם הגישו את הדברים לכל העם, שהגיבו ואמרו 'נַעֲשֶׂה'.

וְהָיוּ נְכֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי (יט, יא)    

לאחר שנכתב בפסוק הקודם 'וְקִדַּשְׁתָּם', מדוע הוסיפה זאת התורה?

רש"י: להדגיש שיהיו מובדלים מנשותיהם.

אבן עזרא: שלא יישנו בהם בלילה, כדי שישמעו את קול ה' בבקר, כפי שנהג הכהן הגדול ביום כיפור.

ספורנו: בפסוק הקודם דיברה התורה על הכנה רוחנית ונפשית. בפסוק זה כתבה התורה על הכנת הגוף, שיהיה טהור.

וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר (כ, א)     

מי אמר את עשרת הדברות?

בכור שור: (בשם רבי יוסף קרא), את שתי הדברות הראשונות 'אנכי' ו'לא יהיה לך' כביכול הוא עצמו דיבר אליהם, מ'לא תשא' ואילך כאילו דיבר על ידי שליח.

חזקוני: בתחילה הקב"ה אמר את כל התורה בבת אחת ובדיבור אחד. משלא הבינו בני ישראל, חזר המפרש ופירש כל דיבור ודיבור בפני עצמו כדי שיבינום ישראל.

ספורנו: הקב"ה אמר להם את כל עשר הדברות, כפי שכתוב 'אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר ה' אֶל כָּל קְהַלְכֶם בָּהָר'.

אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ (כ, ב)     

מדוע הקב"ה דיבר בלשון יחיד, 'אֱלֹהֶיךָ', ולא אמר 'אלוקיכם'?

רבי חיים פלטיאל: הקב"ה צפה שיהיו יחידים שיבטלו חלק מהמצוות (כגון מיכה שביטל את 'אנכי', ירבעם שביטל את 'לא יהיה לך', אבשלום שביטל את 'כבד את אביך', יואב שביטל את 'לא תרצח', אחאב שביטל את 'לא תחמוד'), וכדי לחייבם באופן אישי, שיחושו שזה נוגע אליהם, כתב בלשון יחיד.

לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי (כ, ג)     

מדוע היה זה הדיבר השני?

אבן עזרא: הקב"ה אמר: לאחר שתדע שאנכי בראתי הכל, לא יהיה לך אלהים זולתי.

כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ… לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה (כ, יב)      

מדוע במצות כיבוד הורים ניתן שכר זה?

אברבנאל: בהיות האדם גומל חסד לאביו ולאמו שהטיבו עמו ונתנו לו את מציאות חייו וגידולו, יהיה שכרו שיאריך ימים על האדמה ואת המציאות וההוויה שעשו לו אבותיו, הוא יעצים ויגדיל כשיאריך ימים ושנים בעולם הזה ויהיו לו בנים ובני בנים.

אור החיים: אריכות ימים אינה שכר על כיבוד הורים, אלא ענין סגולי, שנתן הקב"ה במצוה זו, וגילה על כך בתורה.

הפוסט גליון תורתך שאלתי לפרשת יתרו תשפ"ד הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

בדבריו למשה, כפל הקב"ה לשונו ואמר: 'כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל'. רש"י מבאר את פשר כפל הלשון, וכתב: "לבית יעקב, אלו הנשים, תאמר להן בלשון רכה, ותגד לבני ישראל, עונשין ודקדוקין פרש לזכרים. דברים הקשין כגידין".

בהתייחסות הקדימה התורה את הנשים לגברים, ועל כך נשאלת השאלה:

מדוע בקבלת התורה הקדים הקב"ה את הנשים לאנשים?

התורה ניתנה לכל הדורות. הקב"ה רצה שנקיים את התורה לעולם, שהרי הקב"ה לא יתגלה שנית בנתינת תורה, שנאמר "קול גדול ולא יסף" (דברים ה, יח), ופירש רמב"ן, שהקול שהיה בנתינת התורה בהר סיני לא ישוב עוד.

המשך לימוד התורה כשנחנך את בנינו לאהבת התורה ואהבת הקב"ה. ויש לעשות זאת עוד בעודם קטנים. כשגדלים – קשה יותר להקנות להם זאת. מלאכת החינוך מוטלת בעיקר על האמהות.

נמצא, שהנשים גורמות לחינוך ותורמות שתימשך התורה לדורות. ועל כך הערכתנו והוקרתנו הרבה לנשים. בהנצחת התורה לדורות ראוי להקדים את הנשים שתמשכנה את החינוך.

שבת שלום ומבורך

הפוסט מקומן המיוחד של הנשים בחינוך הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

לאחר שכתבה התורה 'וַיְדַבֵּר', מה מלמדת המילה 'לֵאמֹר'?

פסיקתא זוטרתא: "'לֵאמֹר', צא ואמור להם והשיבני. ומנין שהיה משיב? שנאמר 'וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל  ה" (לעיל יט, ח)".

רבינו בחיי: "הוסיף 'לֵאמֹר' להורות שכל הדברות האלה באמירה אחת נאמרו, מה שאין הפה יכול לדבר ומה שאין האוזן יכולה לשמוע… או יש לפרש 'לֵאמֹר' על הנסתר, כי כל דברי הקב"ה בהם נגלה ונסתר, ויבא הדבור על הנגלה והאמירה על הנסתר, וזה כטעם 'וידבר ה' אל משה לאמר' ברוב מקומות שבתורה, כי הגיד למשה הנגלה והנסתר".

אור החיים: מבאר על פי הזהר (ח"ב צג ע"ב), שאומר שכל התורה כולה רמוזה בעשרת הדברות. המילה 'לֵאמֹר' מלמדת שבדברים אלו יש אמרות נוספות הכלולות ורמוזות בהן.

משך חכמה: אין זה כשאר מקומות בתורה שכתובה המילה 'לֵאמֹר', שהרי בפסוק זה כתוב שהקב"ה דיבר עם כלל ישראל, ולא שהוא ציוה למשה לאמר לישראל. משמעות מילה זו היא, כמו שכתב הרמב"ם (הלכות יסודי התורה פ"ח ה"א וה"ג), שעיקר האמונה היא מצד שכל ישראל שמעו ואמרו לבניהם, ובניהם אמרו לדורות הבאים, עבור דרך ימינו ולדורות הבאים. המילה 'לֵאמֹר' מבטאת את עיקר האמונה שמושתתת על האמירה וההעברה מדור לדור.

הפוסט מה מלמדת המילה 'לֵאמֹר', לאחר שנכתב וַיְדַבֵּר הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע כפל הלשון 'וַיַּחֲנוּ… וַיִּחַן'?

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי: "להלן 'ויסעו בני ישראל ויחנו בני ישראל' נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת וכאן הוא אומר 'וַיִּחַן' שם חנייה אחת ניתן בלבם כדי שיאהבו זה את זה ויקבלו את התורה. דבר אחר, 'וַיִּחַן שָׁם' אמר להם שהות הרבה אתם שוהין שם וכן מצינו באחרונה ששהו שנים עשר חדש חסר עשרת ימים".

מדרש שכל טוב: "מה תלמוד לומר? והלא כבר נאמר 'וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר'? אלא כל מקום שנאמר 'וַיִּסְעוּ… וַיַּחֲנוּ' נוסעין במחלוקת, אבל כאן כתיב 'וַיַּחֲנוּ' וכתיב 'וַיִּחַן', תחילה 'וַיַּחֲנוּ' במחלוקת ולבסוף 'וַיִּחַן', הושוו כולם לב אחד".

אבן עזרא: המילה 'וַיַּחֲנוּ' מוסבת על ראשי המטות והזקנים, שמכבודם חנו נגד ההר. בנוסף כתבה התורה 'וַיִּחַן', ללמדנו שהיו מועטים.

אלשיך: המילה 'וַיַּחֲנוּ' בלשון רבים מורה על העדר אחדות קדושה, ללמדנו שבחנייתם שם, כשבאו למדבר סיני הם לא היו בשלמות הכנה, ועל כן לא קיבלו עדיין את התורה. המילה 'וַיִּחַן' שכתובה לאחר מכן בלשון יחיד מלמדת שאחר כך היו מאוחדים, ואז קיבלו את התורה.

הפוסט כפל הלשון וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע אהרון וזקני ישראל באו לשם?

מדרש שכל טוב: "הרי הכתוב מתמיה עליו, אדם שהיה עובד ומזבח ומקטר ומנסך ומשתחווה לעבודה זרה שלו, ועכשיו הוא מביא עולה וזבחים לאלהים? לפיכך 'וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל', נפנו מלעשות עולותיו וזבחי שלמים ובאו לאכול לחם עם חותן משה".

רשב"ם: הם באו לכבוד יתרו. משה לא הוזכר משום שהאהל היה שלו וברור שהיה שם.

רמב"ן: לאחר שיתרו התגייר, הוא ערך סעודה ואליה הגיעו 'אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל'.

אלשיך: דרכו של עולם, שאדם שהולך לקרוב משפחתו, כדוגמת חתנו, שמביא לו דורון. התורה חידשה במילים אלו שיתרו לא הביא דורון לחתנו, אלא 'לֵאלֹהִים', כמנחה. משראו זאת 'אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל' שעשה עיקר רק מה', אמרו: באכלנו לחם עמו, הרי זה כאכילה 'לִפְנֵי הָאֱלֹהִים', ועל כן 'וַיָּבֹא אַהֲרֹן… לֶאֱכָל לֶחֶם עִם חֹתֵן מֹשֶׁה'.

אור החיים: יתרו התחכם לזבוח שלמים רבים, והראה בכך שמזמין את גדולי ישראל לשולחנו. התורה לא כתבה שהוא קרא לאהרן ולזקני ישראל לאכול, אלא 'וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל', מעשיהם מוכיחים שהם באו מעצמם, כדי שלא יבואו קדשים לידי נותר. הם כיבדו אותו ובאו מעצמם, ולא הטריחוהו להזמינם.

הפוסט הגעת אהרון וזקני ישראל הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע כפלה התורה לשונה?

פסיקתא זוטרתא: "'אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה', התנין הגדול. 'אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם', שיעבוד מצרים".

רשב"ם: 'אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם', משה ואהרן שפעלו מול המצרים ומול פרעה. 'אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם', משעבוד מצרים.

רמב"ן: יתרו בירך את הקב"ה על שני ניסים שעשה לעם ישראל: א. שפרעה ועמו לא הרגו אתכם, המילה 'אֶתְכֶם' מוסבת על משה ובני ישראל, ועל כך אמר 'אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה'. ב. שהציל את בני ישראל מהשעבוד, ועל כן אמר 'אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם', ללא משה, שלא השתעבד במצרים.

רבי חיים פלטיאל: 'אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם', בעבודה. 'וּמִיַּד פַּרְעֹה', שגזר עליהם גזירות. 'אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם', בים.

אלשיך: 'אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם', בנ"י, שהציל 'מִיַּד מִצְרַיִם', שרו של מצרים. 'אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם', הערב רב. 'מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם', שהיו תחתיו ממש מאיכותו וטומאתו.

הפוסט כפל הלשון אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם… אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע פירטה ופירשה כאן התורה את שמות בניה?

תולדות יצחק: היה מנהג אז שכשאיש נושא אשה מאומה אחרת, הבעל קורא שם לבן הראשון ומנהיג אותו בהתאם לדתו ומנהג אומתו, והאשה עושה כך עם הבן השני. משה הסביר כמתנצל, מדוע לא מל את בנו, על אף שהיה אמור להנהיג אותו בהתאם לאומתו, ואמר 'גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה', שלא היתה לו יכולת למול אותו.

אור החיים: להדגיש שהטעם שנתן לשם גרשם, 'גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה', זו הסיבה הנכונה לשמו, ולא שיאמרו שקרא כך משום שיתרו גירשו.

רש"ר הירש: ללמדנו שמראש לא העלים משה מעיני חותנו את עברו ויחסו לאחיו בנ"י המשועבדים במצרים. השמות מגלים את עברו ויחסו.

שיר מעון: דרכו של אדם לחבב את בנו שנקרא ע"ש אביו, וכ"ש אם נקרא על שם נס שנעשה לו, או שניצל מצרה וממוות על ידו. יתרו סבר שכך יקרבם משה יותר, ולכן הביא את שני בניו והזכיר את שמותיהם.

מלבי"ם: ללמדנו שמשה אהב את בניו, וציין בשמותיהם את כל קורותיו. השם גרשום מעיד שהיה גר, שבעת לידתו התחבא מפני פרעה.

הפוסט פירוט ופירוש שמות בני ציפורה הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע הקב"ה דיבר בלשון יחיד, 'אֱלֹהֶיךָ', ולא אמר 'אלוקיכם'?

בפסיקתא זוטרתא כתוב: "למה נאמר עשרת הדברות בלשון יחיד? לומר לך שצריך כל אחד ואחד מישראל לומר בשבילי ניתנו עשרת הדברות, ואני חייב לקיימן, ולא שיאמר דייה לתורה שיתקיים על ידי אחרים".

בילקוט שמעוני (רמז רפו) כתוב: "אמר רבי לוי: נראה להם הקב"ה כאיקונין זו, שמראה פנים לכל צד. אלף בני אדם מביטין בה והיא מבטת בכולן. כך הקב"ה כשהיה מדבר, כל אחד מישראל היה אומר: עמי הדבור מדבר, 'אנכי ה' אלהיכם' אין כתיב כאן, אלא 'אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ'".

רש"י כתב: "ולמה אמר לשון יחיד, 'אֱלֹהֶיךָ'? ליתן פתחון פה למשה ללמד סניגוריא במעשה העגל, וזהו שאמר 'לָמָה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ', לא להם ציווית 'לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים', אלא לי לבדי".

רבי חיים פלטיאל תירץ שהקב"ה צפה שיהיו יחידים שיבטלו חלק מהמצוות (כגון מיכה שביטל את 'אנכי', ירבעם שביטל את 'לא יהיה לך', אבשלום שביטל את 'כבד את אביך', יואב שביטל את 'לא תרצח', אחאב שביטל את 'לא תחמוד'), וכדי לחייבם, שלא יאמרו שאין זה נוגע אליהם, כתב בלשון יחיד.

הפוסט מדוע 'אלוקיך' בלשון יחיד, ולא 'אלוקיכם' ברבים הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מאחר שמשה דיבר (בפסוק הקודם) לזקני העם, מדוע כתוב ש'כָל הָעָם יַחְדָּו' ענו לו?

הרמב"ן מתרץ שמשה אמר את הדברים לזקנים, כשבני ישראל שמעו אותם, ולא המתינו לתשובת הזקנים, אלא 'וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו… נַעֲשֶׂה'.

רלב"ג מבאר שמשה אמר את הדברים לזקנים. הם הגישו את הדברים לכל העם, שהגיבו ואמרו 'נַעֲשֶׂה'.

אור החיים מסביר שמאחר וציווה אותו הקב"ה לדבר אל כלל ישראל, חשש משה שמא תארע תקלה וחלילה לא יקבלו ישראל את התורה, ועל כן פעל בחכמה רבה. הוא הושיב לפניו את הזקנים ודיבר לפניהם, כשכל ישראל עומדים ושומעים את דבריו. בידעו שתגובות הזקנים תהיינה ענייניות, עשה זאת משה משום שחשש מתשובות לא הוגנות מצד העם. לאחר שהשיבו הזקנים כראוי, תפקידם היה להעביר את הדברים, כל אחד לבני משפחתו. בני ישראל חשו בחששותיו של משה, וכדי להוציא עצמם מהחשד, לא נתנו לזקנים להשיב תחילה, אלא 'וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה', מדעתנו השלמה וברצוננו הפשוט. העם ענו עם הזקנים, והראו בכך אחדות עצומה, שאיש לא הקדים או איחר את חברו, כמו גם לא שינה מחברו, אלא כולם ביחד, בו זמנית.

הפוסט מאחר שמשה דיבר לזקני העם, מדוע 'כָל הָעָם יַחְדָּו' ענו לו? הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מאחר שיתרו שמע, מדוע הוצרך משה לספר לו?

ספורנו מבאר שעיקר דבריו התמקדו במילים 'וַיַּצִּלֵם ה". משה הסביר לו אודות הקשר שבין הקב"ה לעם ישראל וסיפר על השגחתו הפרטית עליהם, כשהמניע לכל, שבחר בהם מכל האומות.

אור החיים מסביר שיתרו שמע, אך משה השלים לו פרטים שלא היו ידועים לו, כגון אודות הריגת שר מצרים, שלא יכל לדעת.

באופן דומה ביאר מלבי"ם שיתרו שמע את שעשה הקב"ה לבני ישראל, ומשה "סידר" את הדברים, הבהיר לו את הפרטים והסבירם לו. כגון, ששמע 'אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ', הוא הבין שמשה הוא העיקר ובזכותו נעשה הכל, על כך אמר לו משה שהכל נעשה 'עַל אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל', ולא עבורו. וכן 'אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה', הוא חשב שהטובות נעשו על ידי אלהים וכוחות מושלים נוספים. על כך אמר לו משה שהכל נעשה רק על ידי הקב"ה. יתרו התעורר רק מצד הטוב שנעשה לישראל, 'כִּי הוֹצִיא ה' אֶת יִשְׂרָאֵל…', אך התעלם מהמכות שהיכה הקב"ה את המצרים, משום שחשב שהם מפועל רע. על כך סיפר לו משה 'עָשָׂה ה' לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם', שגם זה היה מפועל הטוב, כדי להיטיב לבני ישראל, להעניש את נוגשיהם ולהוציאם לחירות.

דבר תורה לפרשת יתרו

הפוסט מדוע הוצרך משה לספר ליתרו הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שׂנְאֵי בָצַע וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת…  (יח, כא)

וכי משה לא ידע זאת? מדוע הוצרך לעצת יתרו?

כתוב במכילתא דרבי שמעון בר יוחאי: "חביב הוא יתרו שניתן לו מקום להתגדר בו זה מינוי זקנים. והלא מינוי זקנים היה דבר הגון לפני הקב"ה, ומפני מה לא ציווהו הקב"ה למשה תחילה? אלא כדי ליתן גדולה ליתרו בעיני משה וכל בני ישראל לומר גדול היה יתרו שהסכים הקב"ה על דבריו. אף יתרו לא אמרה, אלא על תנאי שאם יסכים הקב"ה על דבריו שנאמר 'אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה תַּעֲשֶׂה וְצִוְּךָ אֱלֹהִים'".

תולדות יצחק מתרץ שיש דברים שלא ראוי שבעלי הדין יאמרו, אלא גורם זר. אם משה היה אומר זאת, היה מתפרש שרוצה להשליך ממנו את האחריות ולהטילה על אחרים. כמו כן, יכל להצטייר שמשה עושה זאת דרך גאוה, שמעביר את הדברים הקלים לאחרים לשפוט, ונוטל לעצמו את הדברים הקשים.

מאידך, אם בני ישראל היו אומרים זאת, היה נראה שפוגעים בכבודו של משה, שאין רצונם שיהיה דיין עליהם, כמו גם רצון של כל אחד שהדיין יהיה משבטו, שיטה את הדין בעדו. יתרונו של יתרו היה בהיותו אדם זר, שלא ניתן לחשוד בו בכל רצון או נגיעה אישית.

דבר תורה לפרשת יתרו

הפוסט מה חידש יתרו במילים אַנְשֵׁי אֱמֶת שׂנְאֵי בָצַע הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

וישמע יתרו… ויבוא

שלמה המלך אומר בספר משלי: 'כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ' (ג, לה), וחז"ל קראו מילים אלו על הגעתו זו של יתרו, וכך מצינו במדרש רבה (כז, ב): "הדא הוא דכתיב 'כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ', זה יתרו. בשעה שבא אצל משה מה כבוד נחל? 'וַיֵּצֵא מֹשֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ', אמרו: יצא משה, יצא אהרן, נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל, ויש אומרים: אף ארון יצא עמהם".

ראוי לציין, שהשמועה הגיעה גם לארץ ישראל. אנו למדים זאת מדברי רחב שאמרה למרגלים ששלח יהושע, טרם כניסתם לארץ ישראל: "כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ ה' אֶת מֵי יַם סוּף מִפְּנֵיכֶם בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם… וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם" (יהושע ב, י). כמו כן, בשירת הים אנו אומרים בכל יום: "שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת" (שמות טו, יג). הרי כל העולם עמד תחת הרושם המפעים של יציאת מצרים וקריעת ים סוף.

נשאלת השאלה, אם כך, מדוע רק על יתרו נאמר 'וישמע', וכי רק הוא שמע? מדוע יתרו היה היחיד שבא והסתופף תחת כנפי השכינה?

יש שמועה ויש שמועה

מבאר רבי יחזקאל לוינשטיין, בספרו אור יחזקאל – אמונה, בעמוד לח: "וזו שמצינו ביתרו שעל ידי שמיעה אחת נתהפך כל מהלך חייו ועזב את ארחות השקר שהלך בהם, ויצא למדבר לקרב אנשים זרים שאינו מכירם והכל מחמת גודל ההשפעה שעשתה עליו שמיעת שמועה אחת". יתרו שמע וכתוצאה מכך, 'נתהפך כל מהלך חייו', השמועה השפיעה על המשך חייו. בעקבותיה הוא עשה תפנית חדה, בבחינת "מחשב מסלול מחדש" ושינה את אורחות חייו.

מאורע יוצא דופן שמתרחש מושך באופן טבעי את תשומת הלב. ככל שהאירוע יוצא מגדר הרגיל, כך הוא מעורר יותר ויותר את הבריות להתבונן במה שמתרחש לנגד עיניהם בפליאה. יש וגם אירוע חריג אינו מוציא אנשים משלוותם. במקרה כזה המסקנה המתבקשת היא אחת מהשתיים: או שלא הבחינו במתרחש, ולא עמדו על מהותו של המעשה. אפשרות אחרת, שראו אך ליבם לא היה עימם, הם לא הבינו ולא הפנימו את אשר ראו.

יתרו שמע שמועה שחדרה לעמקי נפשו, משום שלא הלך אחרי נטיות ליבו הטבעיות, אלא אחר הבנת ליבו. הוא הבין שלא דבר של מה בכך הוא שנבקע הים לשנים, או שניתנת תורה מן השמים לבן תמותה.

יתרו פעל בהתאם ולא זו בלבד ששינה את התנהלות חייו, אלא 'יצא למדבר לקרב אנשים זרים שאינו מכירם', כלשונו של הרב לוינשטיין. ההשפעה היתה כה גדולה, עד שגרמה לו לפרסם את השמועה לאחרים ולהפיץ את האמונה בהקב"ה גם בקרב זרים, שעד כה לא פעלו כך. מה זה אומר לגבינו?

צריך לחולל מהפיכה גמורה

ממשיך רבי יחזקאל לוינשטיין וכותב: "ובאמת אין זו מעלה מיוחדת ביתרו, אלא כן צריכה להיות הנהגת האדם הבריא בנפשו שמכיון ששומע ומכיר את הדברים צריך לחולל מהפיכה גמורה בנפשו. ואנו שאיננו מושפעים הרי זה הוכחה שחולים אנו במחלות הנפש ורק שאיננו מכירים ויודעים שלוקים אנו במחלה זו".

במילים אחרות, זה מחייב !!! אין זה "עובר על ידי". על כל אירוע משמעותי לפקוח את עינינו, ולגרום לנו לחשוב, מה זה אומר לגבינו.

הפוסט כוחה של שמיעה והטמעה – לפרשת יתרו הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע נכתב 'שְׁנֵי בָנֶיהָ', ולא 'בניו'?

הנצי"ב מוולוז'ין: ללמד שהיא טרחה וגידלה אותם, ולכן בניה הם המקשרים אותה למשה גם לאחר שילוחיה.

מהרי"ל דיסקין: אם היה כתוב 'בניו', היה משמע שהם בניו של יתרו, ולא של משה.

וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר כִּי אֱלֹהֵי… (יח, ד)

מדוע כתוב 'וְשֵׁם הָאֶחָד', ולא 'ושם השני'?

חזקוני: למרות שזה בנו השני כתוב 'הָאֶחָד', הואיל ונקרא על שם המאורע הראשון שאירע למשה, שבגינו ברח ממצרים, כביכול זה הראשון.

מושב זקנים: משה אהב אותו מאד, כאילו היה הוא בן יחיד.

וַיִּקַּח יִתְרוֹ… עֹלָה וּזְבָחִים לֵאלֹהִים (יח, יב)

מדוע יתרו הביא עולה וזבחים?

רמב"ן: היתה זו סעודה שערך יתרו לאחר שהתגייר.

חזקוני: להודות על שמחת הטובה שעשה הקב"ה לישראל.

שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים… (יח, כא)

מדוע הוזקקו לכמות כה גדולה של שרים?

רש"ר הירש: הם לא התמנו רק לשבת בדין, אלא הוטל עליהם גם להפיץ תורה בעם. הם לימדו את העם את המצוות שניתנו למשה.

וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים (יט, ד)

מה ביאור משל 'כַּנְפֵי נְשָׁרִים'?

רשב"ם: הקב"ה העביר את בני ישראל בתוך הים ביבשה כמו נשרים שפורחים ועוברים ימים.

אבן עזרא: דרכו של הנשר שמגביה לעוף באוויר מעל לכל העופות ואינו מפחד מהם, אך כולם מפחדים ממנו. כך הוא מוליך את גוזליו לכל מקום, וכך עשה לנו הקב"ה.

וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי הָעָם (יט, ז)

מדוע משה קרא לזקני העם?

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי: "מלמד שנהג משה כבוד בזקנים. מלמד שהזקנים קודמין לכל ישראל".

אברבנאל: כדי לכבדם וללמדם, שישמיעו לכל ישראל. משה לא יכל בעצמו להשמיע את הדברים לכל העם עד קצה המחנה.

וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה' (יט, ח)

מדוע הוצרך משה להשיב את דברי העם?

אור החיים: כדי לשבח את בני ישראל על תשובתם המיוחדת.

יֵרֵד ה' לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי (יט, יא)

מה ביאור המילים 'לְעֵינֵי כָל הָעָם', הרי לא ניתן לראות את הקב"ה?

פסיקתא זוטרתא: "מלמד שראו באותה שעה מה שלא ראו ישעיה ויחזקאל".

רמב"ן: שיראו את מראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר.

וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹהִים מִן הַמַּחֲנֶה (יט, יז)

מדוע משה הוצרך להוציא את העם לקראת האלוקים?

חזקוני: משום שהם היו חרדים ויראים לצאת. מסיבה זו הם התייצבו בתחתית ההר מפני פחד הקולות והברקים.

אור החיים: משה הוצרך להוציאם ולהעמידם בתחתית ההר לקבל את התורה, משום שהם פחדו מההר.

הַכֹּהֲנִים הַנִּגָּשִׁים אֶל ה' יִתְקַדָּשׁוּ (יט, כב)

מדוע הכהנים מוזהרים באופן מיוחד?

חזקוני: אלו הזקנים שהיו בכורים. הזהיר שיהיו מזומנים וזהירים, ולא יאמרו: אנו משרתיו של הקב"ה ובני ביתו.

רלב"ג: הכהנים בני אהרן עלולים שלא להישמר מלעלות בהר, כשיראו שמשה ואהרן עולים בו. על כן הזהיר אותם באופן מיוחד.

זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ (כ, ח)

מדוע הציווי על שבת נכתב לאחר אזהרת שבועת שוא?

כלי יקר: "לפי שהזהיר על קבלת עול מלכותו יתברך, שלא יהיה לו אלהים אחרים וסמך לו ענין איסור השבועה, כי כל זה מענין קדושת שמו יתברך, סמך להם זכירת יום השבת שבכל ימות השבוע יזכור את יום השבת".

כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה (כ, יב)

מדוע במצות כיבוד הורים ניתן שכר זה?

אברבנאל: בהיות האדם גומל חסד לאביו ולאמו שהטיבו עמו ונתנו לו את מציאות חייו וגידולו, יהיה שכרו שיאריך ימים על האדמה ואת המציאות וההוויה שעשו לו אבותיו, הוא יעצים ויגדיל כשיאריך ימים ושנים בעולם הזה ויהיו לו בנים ובני בנים.

וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת (כ, טו)

איך ניתן לראות קולות?

רבינו בחיי: מובנה של המילה 'רֹאִים' מלשון השגה, כדוגמת 'רְאֵה רֵיחַ בְּנִי' (בראשית כז, כז), שהרי קול וריח אינם נראים.

ספורנו: היתה זו ראיה שכלית והבנה, כדוגמת 'וְלִבִּי רָאָה הַרְבֵּה' (קהלת א, טז). בני ישראל התבוננו בענין הקולות שלא יוכלו לסבלם.

וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה דַּבֶּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן נָמוּת (כ, טז)

מפני מה היה החשש שלהם שימותו?

הנצי"ב מוולוז'ין: מחשש שמא לא יזהרו כראוי בהכנות הראויות לשמוע את ה', כפי שהיתה הכנתם בעת מתן תורה, ועלולים להיפגע מכך.

הפוסט גליון פרשת יתרו תשפ"ג הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

עם ישראל נמצא לאחר יציאת מצרים, היציאה מעבדות פרך שנמשכה 210 שנים, ויוצא ממצרים, ארץ סגורה ומסוגרת מכל עבריה, שעבד לא יכל לברוח ממנה, בודאי שלא עם שלם, והנה הצליחו לצאת משעבוד מצרים. הם נמצאים לאחר הנס הגדול של קריעת ים סוף, שעליו קראנו בשבוע שעבר, שנבקע הים לשני חלקים ועם ישראל עבר ביבשה.
והנה בפרשתנו אנו קוראים על המעמד ההיסטורי האדיר – קבלת התורה. ומתארת התורה כיצד עמדו כל האנשים, נשים וטף לקבל את התורה, כפי שכתוב "וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר".
מדוע כתוב שנסעו וחנו (ברבים), ואילו בהמשך 'וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל', (ביחיד)?
מבארים חז"ל: שחנו כאיש אחד בלב אחד.
היתה הרמוניה, אחדות מופלאה, שהביאה את כולם לפסגות.
מי יתן וניישם בימינו את האחדות, בין איש לרעהו

הפוסט אחדות בעם ישראל – לפרשת יתרו הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

עם ישראל אמרו לפני קבלת התורה "נעשה ונשמע". ביאור שתי מילים אלו – שני עניינים: בקיום המצוות יש שני חלקים, חלק האחד – מעלת קיום המצוות, גם אם לא היה הקב"ה מצווה עליהם, וכשם שקודם מתן תורה קיימו האבות את התורה וכדי לעשות נחת רוח לפניו, ומפני שעצם מעשה המצווה טמון בה תיקון הן לנפש האדם והן בעולמות העליונים.
חלק נוסף בקיום המצוות – כעבד המקיים ציווי אדונו ללא טעמים, שכן עצם הדבר שאנו מקיימים את ציווי ה' זהו לכשעצמו המצוה, גם ללא עצם המעלה שיש בעשיית המצווה מצד תכונתה ומעלתה.
נראה ש"נעשה" זהו החלק הראשון – של קיום המצוה, מחמת עצם המעלה שבעשייתה, ולעשות נחת רוח לקב"ה. "ונשמע" הכוונה לחלק השני – לקיים את ציווי ה' כעבד הממושמע לאדונו ומקיים את הציווי מתוך קבלת מרות אדונו.

הפוסט קיום מצוות – נעשה ונשמע הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

עשרת הדברות מחולקים לשני חלקים – חמש דברות בכל אחד משני לוחות הברית. על לוח אחד כתובות המצוות שבין אדם למקום, ובלוח השני כתובות מצוות שבין אדם לחברו.

שואל ה'מבי"ט': 5 הדברות הראשונות ארוכים וגדושים בתוכן – ״אנכי ה׳ אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים… לא יהיה לך…״ וכן הדברות השלישית, הרביעית והחמישית. לעומת זאת, בלוח השני, כתובות חמש הדברות השניות בקיצור נמרץ – ״לא תרצח״, ״לא תנאף״, ״לא תגנב״.
מדוע אין "יחס" בין הלוחות, הראשון "מלא", לעומת השני כמעט ריק?

מתרץ ה'מבי״ט': הקב״ה רצה שעל הלוח השני יהיו כתובות רק מעט מילים. מדוע? כדי שהאותיות של ״לא תרצח״ ו״לא תגנב״ יהיו גדולות יותר ובולטות יותר.
הקב"ה חפץ שה״בין אדם לחברו״ יהיה גדול, שיראו אותו היטב.

הפוסט בין אדם לחברו – בלוחות הברית הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

את שתי הדברות הראשונות "אנכי ה' אלוקיך" ו"לא יהיה לך אלוהים אחרים", שמעו עם ישראל מפי הקב"ה, אולם את שאר 611 המצוות מתוך 613 שמעו ישראל מפי משה רבינו.
בני ישראל נחרדו משתי הדברות הראשונות וביקשו ממשה שידבר עמם בעצמו "ואל ידבר עמנו אלוקים, פן נמות".
על כך השיב להם משה: "אל תיראו", אין לכם מה לפחד ממיתה, "כי לבעבור נסות אתכם בא האלוקים".
ר' לוי יצחק מברדיצ'ב בעל 'קדושת לוי' מבאר את תשובת משה, שדברי הקב"ה שאמר בעצמו 'אנכי' ו'לא יהיה לך', נרשם ונחקק בלב כל יהודי, עד שאפילו הקל שבקלים מוסר נפשו על קידוש שמו יתברך, וזה 'לבעבור נסות' – שתעמדו בניסיון.

הפוסט הניסיון של בני ישראל בעשרת הדברות הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

הפוסט הגעת יתרו – לאחר ששמע על הניסים שעשה הקב"ה הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

רש"י: "לבית יעקב – אלו הנשים, תאמר להן בלשון רכה, ותגד לבני ישראל – עונשין ודקדוקין פרש לזכרים. דברים הקשין כגידין".
מדוע בקבלת התורה הקדים הקב"ה את הנשים לאנשים?

התורה ניתנה לכל הדורות. רצה הקב"ה שנקיים את התורה לעולם, שהרי הקב"ה לא יתגלה שנית בנתינת תורה, שנאמר "קול גדול ולא יסף" (דברים ה, יח), ופירש רמב"ן, שהקול שהיה בנתינת התורה בהר סיני לא ישוב עוד.
המשך לימוד התורה כשנחנך את בנינו לאהבת התורה ואהבת הקב"ה. ויש לעשות זאת עוד בעודם קטנים. כשגדלים – קשה יותר להקנות להם זאת. מלאכת החינוך מוטלת בעיקר על האמהות.
נמצא, שהנשים גורמות ותורמות שתימשך התורה לדורות.
בהנצחת התורה לדורות ראוי להקדים את הנשים שתמשכנה את החינוך

הפוסט הנשים – ממשיכות החינוך והעברת התורה הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.