מדוע 'אלוקיך' בלשון יחיד, ולא 'אלוקיכם' ברבים
אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים (כ, ב)
מדוע הקב"ה דיבר בלשון יחיד, 'אֱלֹהֶיךָ', ולא אמר 'אלוקיכם'?
בפסיקתא זוטרתא כתוב: "למה נאמר עשרת הדברות בלשון יחיד? לומר לך שצריך כל אחד ואחד מישראל לומר בשבילי ניתנו עשרת הדברות, ואני חייב לקיימן, ולא שיאמר דייה לתורה שיתקיים על ידי אחרים".
בילקוט שמעוני (רמז רפו) כתוב: "אמר רבי לוי: נראה להם הקב"ה כאיקונין זו, שמראה פנים לכל צד. אלף בני אדם מביטין בה והיא מבטת בכולן. כך הקב"ה כשהיה מדבר, כל אחד מישראל היה אומר: עמי הדבור מדבר, 'אנכי ה' אלהיכם' אין כתיב כאן, אלא 'אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ'".
רש"י כתב: "ולמה אמר לשון יחיד, 'אֱלֹהֶיךָ'? ליתן פתחון פה למשה ללמד סניגוריא במעשה העגל, וזהו שאמר 'לָמָה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ', לא להם ציווית 'לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים', אלא לי לבדי".
רבי חיים פלטיאל תירץ שהקב"ה צפה שיהיו יחידים שיבטלו חלק מהמצוות (כגון מיכה שביטל את 'אנכי', ירבעם שביטל את 'לא יהיה לך', אבשלום שביטל את 'כבד את אביך', יואב שביטל את 'לא תרצח', אחאב שביטל את 'לא תחמוד'), וכדי לחייבם, שלא יאמרו שאין זה נוגע אליהם, כתב בלשון יחיד.
