כפל הלשון וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל
וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר (יט, ב)
מדוע כפל הלשון 'וַיַּחֲנוּ… וַיִּחַן'?
מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי: "להלן 'ויסעו בני ישראל ויחנו בני ישראל' נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת וכאן הוא אומר 'וַיִּחַן' שם חנייה אחת ניתן בלבם כדי שיאהבו זה את זה ויקבלו את התורה. דבר אחר, 'וַיִּחַן שָׁם' אמר להם שהות הרבה אתם שוהין שם וכן מצינו באחרונה ששהו שנים עשר חדש חסר עשרת ימים".
מדרש שכל טוב: "מה תלמוד לומר? והלא כבר נאמר 'וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר'? אלא כל מקום שנאמר 'וַיִּסְעוּ… וַיַּחֲנוּ' נוסעין במחלוקת, אבל כאן כתיב 'וַיַּחֲנוּ' וכתיב 'וַיִּחַן', תחילה 'וַיַּחֲנוּ' במחלוקת ולבסוף 'וַיִּחַן', הושוו כולם לב אחד".
אבן עזרא: המילה 'וַיַּחֲנוּ' מוסבת על ראשי המטות והזקנים, שמכבודם חנו נגד ההר. בנוסף כתבה התורה 'וַיִּחַן', ללמדנו שהיו מועטים.
אלשיך: המילה 'וַיַּחֲנוּ' בלשון רבים מורה על העדר אחדות קדושה, ללמדנו שבחנייתם שם, כשבאו למדבר סיני הם לא היו בשלמות הכנה, ועל כן לא קיבלו עדיין את התורה. המילה 'וַיִּחַן' שכתובה לאחר מכן בלשון יחיד מלמדת שאחר כך היו מאוחדים, ואז קיבלו את התורה.
