תורתך שאלתי עקב תשפ"ה

בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכָּל הָעַמִּים, לֹא יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה וּבִבְהֶמְתֶּךָ (ז, יד)

מה הקשר והיחס בין שני חלקי הפסוק? בין שתי ברכות אלו?

בינה לעיתים: חז"ל אמרו במדרש שרבקה היתה עקרה כדי שאומות העולם לא יאמרו שהברכה שבירך לבן את רבקה: "אחותינו את היי לאלפי רבבה" התקיימה ועשתה פירות, ובזכות ברכה זו התברכה רבקה בבנים.

לכן אומרת התורה: "ברוך תהיה מכל העמים" – כל העמים יברכו אותך, ואף על פי כן תתברך בבנים – "לא יהיה בך עקר ועקרה".

 

וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן (ח, ג)

מבאר פענח רזא: "על זה סמכה אסתר לגזור ג' תעניות ואח"כ ביום הג' נמסר המן בידה". כלומר בפסוק זה נרמזת התענית שגזרה אסתר המלכה במשך שלשה ימים (אסתר ד, טז), עד שביום השלישי נמסר בידיה המן הרשע. וכך מבאר את הפסוק: 'וַיְעַנְּךָ' – ביום הראשון של התענית, 'וַיַּרְעִבֶךָ' – ביום השני של התענית, וביום השלישי – 'וַיַּאֲכִלְךָ' אֶת הָמָן בן המדתא.

 

כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם (ח, ג)

תרגום אונקלוס: "ארי לא על לחמא בלחודוהי מתקיים אנשא, ארי על כל אפקות מימר מן קדם ה' חיי אנשא".

את המילה 'יחיה' בתחילת הפסוק תרגם 'מתקיים', ואילו אותה מילה בסוף הפסוק מתורגמת 'חיי'. מדוע? מה ההבדל?

רבי אליהו ברוך פינקל: תחילת הפסוק מדברת על הלחם, ולא ניתן לומר בו לשון 'חיי', שהרי אין זו חיותו האמיתית של האדם, אלא רק אופן שבו יוכל לקיים את חייו, ועל כן תרגם אונקלוס "מתקיים אנשא". לעומת זאת בסיום הפסוק מדובר במוצא פי ה'. על אף שעיקר הדברים מכוונים על המן, אולם לשון "מוצא פי ה'" מוסבת גם על התורה, שהיא דבר ה'. שבה לא מדובר באופן חיות האדם, אלא בחיים עצמם, ועל כן תרגם אונקלוס "חיי אנשא".

 

וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל (ח, יח)

רבי יחזקאל לווינשטין ביאר בהקשר לפסוק זה את דברי חז"ל: (סוטה מח ע"ב): "כל מי שיש לו פת בסלו ואומר: מה אוכל למחר, אינו אלא מקטני אמונה", והוסיף שמי שיש לו 'מה יאכל היום' ואינו דואג דאגת מחר נחשב לבעל שכל ישר.

והמשיל זאת לאדם שבירר מראש באיזו שעה יש רכבת. על אף שנאמר לו שהרכבת יוצאת בשעה 10:00, הוא הקדים והגיע בשעה 9:00. כשהגיע מוקדם התפלא מדוע הרכבת אינה ממתינה לו על הרציף.

אדם זה אינו בר שכל, מדוע הקדים בשעה? מדוע להמתין שעה בחינם? במקום זאת יכל לפעול בחכמה ולהגיע רק כמה דקות לפני השעה היעודה, ולא להקדים שעה שלימה.

 

וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹקֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ (י, יב)

מבאר החפץ חיים שעובד ה' אמיתי אינו שוקט לעולם על מקום אחד. כשמסיים עבודה אחת מחפש הוא עבודה אחרת. כשמסיים מצוה אחת הוא מציג לעצמו את השאלה 'וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל' – עתה, בעת הזאת לאחר שסיימתי את המצוה הראשונה 'מָה ה' אֱלֹקֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ', מה הלאה? מה עכשיו ה' רוצה ממני? וכך ממשיך "מחיל אל חיל".

 

וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם, וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם (יא יח-יט)

ביאר האדמו"ר מנדבורנה שענין חינוך הבנים נסמך למצות תפילין, לרמז: כשם שאסור להסיח את הדעת מהתפילין, כך אסור לאדם להסיח דעתו מחינוך בניו. בכל עת יהיו מחשבותיו נתונות לחינוך והדרכת בניו.