בעקבות הרעב שפוקד את ארץ ישראל, הולך יצחק לגרר, לאבימלך מלך פלישתים. נחלקו הפרשנים, האם היה בדעתו לרדת למצרים, ועבר דרך אבימלך, בעל ברית אברהם אביו. לדעתם יצחק קיווה שאבימלך ייטיב עמו בימי הבצורת, ולא יצטרך לרדת למצרים, או שעבר שם משום שהיתה זו הדרך הקצרה ביותר למצרים. ויש מבארים שרעב זה היה פחות כבד, ולא התפשט בכל העולם. יצחק הלך תחילה לאבימלך, כדי להימנע מלרדת למצרים, תוך מחשבה שאם לא יוכל לחיות בגרר מפני הרעב, ימשיך למצרים.
הקנאה
יצחק משתקע שם. השדות שבבעלותו מניבים יבול נכבד מאד, כפי שכתוב "וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרְכֵהוּ ה'. וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי גָדַל מְאֹד". התוצאה לא איחרה לבוא – "וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים". לא כתוב 'ויקנאו בו פלישתים', כפי שכתוב: "וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ" (לקמן ל, א) וכן "וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו" (לקמן לז, יא). מבאר המלבי"ם את פשר השינוי, שקנאה שאחריה מופיעה המילה 'את' מורה שהמקנא רוצה לעשות רעה לזולתו. כאן כתוב 'וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים', משום שאין במשמעות של קנאה רגילה, אלא מלשון צער, שציערו אותו פלשתים. התורה כתבה 'וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים', ללמדנו שהם רצו לעשות לו רעה. ומוסיף הנצי"ב מוולוז'ין שבעיר המלוכה היו עשירים נוספים, אך איש מהם לא הגיע לעושרו של יצחק. הם קינאו בו ובהצלחתו, כפי שעשיר מקנא בעשיר גדול ממנו ובפרט כשהוא יהודי.
מדוע קינאו בו? ראשית, משום שבשדותיהם אירע בדיוק ההיפך הגמור מיצחק, הם זרעו הרבה וצמח מעט מאד יבול. ליצחק היו קרקעות רבות לזרוע, לעומת הפלישתים, ששדותיהם לא היו ראויים להיזרע ולהיעבד. חשוב לציין שהפלישתים לא קינאו בכספו של יצחק, ולכן התורה לא הזכירה כלל את נושא הכסף, אלא ציינה רק את המקנה. הם קינאו ביצחק, בכמות המקנה הגדולה שלו.
יתירה מכך, עושרו היה מרובה יותר מזה של אבימלך, כפי שכתוב במדרש אגדה: "זבל פרדותיו של יצחק יותר שווים מממונו של אבימלך". היתה זו חרפה למלך, שיש אזרח במדינה שיש לו יותר רכוש ממנו, ועל כן אמר לו אבימלך: 'לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד'. לדעת רש"ר הירש הם לא קנאו בו רק על שרכושו התברך, אלא הקנאה הושפעה ממעמדו הרם, והתייחסה לאיש יותר מאשר לעשרו. ולכן, לשיטתו, לא כתוב 'ויקנאו בו', אלא 'וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ'. 'לקנא את' משמעותו לתבוע את האדם, לטעון לזכותו על הנפש.
הקשר עם פלישתים
מערכת היחסים עם הפלישתים לא החלה מיצחק, היא התחילה עוד בימי אברהם אביו. זכורה לנו הברית שכרתו אברהם ואבימלך. היה זה לאחר שראה אבימלך את הברכה השרויה במעשיו וברכושו של אברהם. "כח ההרתעה" היה גבוה ולפיכך ביקש אבימלך לכרות עם אברהם ברית, ולא רק ביניהם, אלא ביקש ממנו: "וְעַתָּה הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים הֵנָּה אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי כַּחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמְּךָ תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי וְעִם הָאָרֶץ אֲשֶׁר גַּרְתָּה בָּהּ" (לעיל כא, כג).
אמנם נחלקו המפרשים מי היה אבימלך. מרביתם סוברים שהיה זה אותו מלך שכרת ברית עם אברהם, חלקם סבורים שהיה זה בנו. ויש שטוענים שהיה זה מלך אחר, וכל מלכי פלישתים כונו בשם זה. כך או כך, ברית ושבועה יש לקיים, ובפרט שהיתה לבקשת אבימלך, שכרת ברית לא רק לתקופתו, אלא גם לדורות הבאים.
היחס ליצחק
יתכן שהיחס והמעמד המרומם שזכה לו אברהם נבע מחשש או פחד ממנו. עם זאת, הפלישתים כיבדו מאד את אברהם בחייו. מה אירע לאחר מותו? "וְכָל הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר". לאחר מות אברהם הפלישתים שמו אבנים בפתחי הבורות, כדי ששמו לא ייזכר שם עוד. הם אמנם לא ביטלו אותם לחלוטין, רק סתמו אותם. בכך ניסו למחוק כל זכר או זיקה לאברהם. אור החיים מדייק מהמילים 'אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו', שאילו היה אברהם חי, הם לא היו סותמים את הבארות, משום שהיו יראים ממנו.
מה היה יחסם דור אחד לאחר מכן, אל יצחק? האם גם הוא זכה בחייו ליחס רם מעלה? בקנאתם ביצחק, החריפו הפלישתים את יחסם. את הבורות שרק סתמו, מילאו כעת בעפר, ובכך סתמו אותם לחלוטין. מסיבה זו הוצרך יצחק לחפור את הבורות מחדש, כפי שכתוב 'וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם'. מעמדו של יצחק בעיניהם לא היה כשל אברהם, הפלישתים ובראשם אבימלך לא פחדו ממנו, למרות הברית שנכרתה.
מה היה יחסו של אבימלך ליצחק? אבימלך רצה שיצחק יעזוב את ממלכתו, אך כפוליטיקאי עשה זאת בצורה דיפלומטית. בתחילה לא היה לו נעים לומר ישירות ליצחק שילך מהם, ולכן הניח לבני עמו לסתום את הבארות ולהציק לו, מעין "הסכמה שבשתיקה", כדי שילך מהם. משראה אבימלך שהוא לא עוזב, אמר לו זאת בעצמו בצורה ברורה ומפורשת: 'לֵךְ מֵעִמָּנוּ'.
לסיכום, קנאת הפלשתים ליצחק היתה מצד העם, כמו גם מצד המלך. העם סתמו את כל בארות המים שחפרו עבדי אביו, כדי שלא ימצא מים למקנהו ויהיה מוכרח לעזוב את ארצם. הם הוציאו לפועל את רצון המלך שאמר ליצחק בצורה ברורה שאינה משתמעת לשתי פנים: 'לֵךְ מֵעִמָּנוּ, כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד', אבימלך חשב שיצחק גורע מהם את השפע שהיה ראוי להם, ולכן אמר לו זאת.
הכותב: הרב חגי ולוסקי – מרצה ומחבר סדרת הספרים 'תורתך שאלתי' על התורה, 'כי ישאלך' – על הגדה של פסח, 'מה שאלתך' – על מגילת אסתר. לתגובות – office@shaalti.co.il
בואו להעשיר את השיח התורני סביב שולחן שבת עם כל המשפחה!
לא מספיקים ללמוד ולהכין את פרשת השבוע?
הצטרפו לקבוצת 'חויה בשולחן שבת' בקישור
https://chat.whatsapp.com/GWevYSNezDiFR5LvAVSlzr
ותקבלו בכל סוף שבוע את העלון שיסייע לכם בקלות להכין רעיונות לשיח על פרשת השבוע.
מוזמנים להוריד את העלון בקישור https://shaalti.co.il/?p=14230
או בשליחת המילה 'חויה' לוואטסאפ 052-9453811 או למייל office@shaalti.co.il
מעוניינים להיערך לשבת עם רעיונות לפרשת השבוע?
רוצים דברי תורה לפרשת תולדות? היכנסו לקישור https://did.li/XaxZH
לקריאה והורדת גליון 'תורתך שאלתי' מס' 163 לפרשת תולדות תשפ"ה, בקישור
