נא. אם אין שם כהנים אומר השליח צבור 'אלקינו ואלקי אבותינו ברכנו בברכה המשולשת… ואני אברכם'. ואם לא אמרו, אין

מט. כשמגיע השליח צבור למודים, גם הצבור צריכים לשחות עמו ולומר מודים דרבנן, וכבר נתבאר לעיל שאף מי שיושב בחזרת

מח. ראוי לעצום את עיניו בעת אמירת הקדושה. טוב לכוין רגליו זו אצל זו שיהיו כעין רגל אחת, גם בשעה

מו. אם היו עשרה והתחיל השליח צבור את חזרת הש"ץ ויצאו מקצתם, ימשיך לומר את חזרת הש"ץ כולה על אף

מג. ראוי ונכון שיחזור השליח ציבור על התפילה בחזרת הש"ץ גם כשמתפללים מנחה סמוך לשקיעת החמה. בשעת הצורך ניתן להתפלל

מא. כשהשליח צבור חוזר על התפילה בקול רם, על הקהל לשתוק ולהקשיב ולכוין היטב לברכותיו ולענות אמן אחריהן, שאם אין

לט. מותר לקהל לשבת בחזרת השליח צבור, לאחר הקדושה וברכת 'האל הקדוש', ובלבד שלא ישבו בתוך ארבע אמות של השליח

לז. מי שנמצא באמצע קריאת שמע וברכותיה, או אפילו בפסוקי דזמרה ושומע חזרת השליח צבור ממנין סמוך לא יענה "ברוך

לה. בכל מקום שיש ספק לענין הברכה אם יש לברך אותה אם לאו, המברך את הברכה אין עונים אחריו "אמן",

לג. כשהזמן מצומצם והשליח צבור אומר תפילה אחת בלבד בקול רם, עד ברוך אתה ה' האל הקדוש, יש נוהגים שכל

לא. שליח צבור שלא התפלל עדיין תפלת לחש ועבר לפני התיבה להתפלל שמונה עשרה בקול רם, כשיסיים 'המברך את עמו

כט. כשחוזר שליח צבור תפילת שמונה עשרה, יש לו לפתוח התפילה ולומר פסוק "ה' שפתי תפתח". יש נוהגים לאמרו בקול

כז. תיקנו חכמים שהחזן חוזר על תפילת שמונה עשרה בקול רם, כדי להוציא ידי חובה את מי שאינו בקי, על

כה. לאחר שגמר לפסוע, אומר: 'יהי רצון שתבנה / שייבנה בית המקדש…'. כו. לאחר שסיים תפילת שמונה עשרה, אין לו

כא. לאחר שפסע ג' פסיעות, בעודו כורע, קודם שיזקוף, הופך פניו תחילה לצד שמאלו, שהוא צד הימין של השכינה, שהמתפלל

יט. נוהגים לומר בסיום התפלה, אחר "אלהי נצור", פסוק מהתנ"ך שפותח באות ראשונה ומסיים באות האחרונה של שמו של המתפלל,

יז. אם עדיין לא אמר פסוק יהיו לרצון [הראשון], אינו רשאי להפסיק כלל אפילו לקדיש וקדושה וברכו, שפסוק יהיו לרצון

טו. לאחר שסיים ברכת שים שלום, אם אמר פסוק "יהיו לרצון", רשאי להפסיק לעניית דברים שבקדושה, כשם שמפסיק בקריאת שמע

יג. המתפלל ורוצה לשאול על צרכיו בברכות האמצעיות בתפילת שמונה עשרה, רשאי להוסיף מעין אותה ברכה. כגון, אם היה לו

יא. צריך להשתחוות בתפילה בברכות שתיקנו חכמים: ברכת אבות [הברכה הראשונה] בתחילתה ובסופה וכן בברכת מודים בתחילתה וסופה. בשאר כל

ט. המתפלל על החולה בנוכחותו כשנמצא לפניו אינו צריך להזכיר את שמו, שהרי משה רבינו התפלל על מרים ואמר "אל

ז. הרוצה להוסיף בברכת רפאינו בקשה לרפואה שלימה, יאמר לפני 'כי אל רופא רחמן ונאמן אתה' – 'יהי רצון מלפניך

ה. אם שומע קדיש וקדושה וברכו בין גאולה לתפלה יכול להמתין ולשמוע מפי השליח צבור ויוצא מדין 'שומע כעונה', בתנאי

ג. אין להפסיק בין גאולה לתפלה אפילו באמן אחר 'גאל ישראל'. מטעם זה מנהג בני עדות המזרח שהשליח צבור אומר

א. בתפלת שחרית צריך לסמוך גאולה לתפלה וסמכו חז"ל דבר זה, על הנאמר 'יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך