את המאמרים בחודש זה – תמוז אנו מקדישים לרתימת הילדים לסיוע בבית. בשבוע שעבר התחלנו לעסוק בשאלה האקטואלית בבתים רבים, איך לחבר את הילדים לסיוע בהכנות לקראת השבת. יעצנו לשבת עם הילדים בזמן רגוע במהלך השבוע (או אפילו בשבת עצמה), אבל לא בעיצומן של ההכנות לשבת, בשיא הלחץ. במאמר זה נתמקד במידת השייכות של הילדים לבית.
יצא לי לשמוע הורה שניסה לרתום את ילדו לעזרה, ושאל אותו (ספק ברצינות…) – למי שייך הבית הזה? על הילדים לחוש שאינם "אורחים" בבית. לכל אחד מבני הבית יש מחויבות ל"תיפעול השוטף". יש הבדל בין אורח, לבין בן בית. ילד שחש שהוא אורח, לא יטרח לסייע, בשונה מילד שחש שייכות. עלינו, כהורים, להטמיע תחשוה זו בקרב ילדנו, שירגישו שהבית הוא שלהם, והם לא "אורחים חולפים". על הילדים לחוש שייכות לבית, להרגיש שיש להם אחריות למשימות השוטפות, ובהן כמובן ההכנות לשבת.
אחריות אינה תכונה מולדת, אלא הדרכה שעלינו ללמד ולחנך את ילדנו לעזור בעבודות הבית. לאחריות זו, שמוטלת על הילדים, פוטנציאל מצוין לנסוך בהם בטחון עצמי. הם יכולים בדרך זו לרכוש מידה רבה של עצמאות. יש לבצע זאת בשלבים, בתחילה לתת להם לבצע משימות קלות יותר, ובהתאם ליכולותיהם להעלות עם הזמן מעט יותר את האחריות והמשימות.
הערה חשובה להורים, במידה וילד עשה טעויות (ומי מאיתנו אינו טועה? רק מי שלא עושה…), לא "נפטר אותו" מתפקידיו בעקבות "כשלון", אלא אדרבא נעמיד אותו על טעותו, נסביר לו במה שגה והכי חשוב, נמשיך להאמין בו. אימי ז"ל לימדה אותי כלל חשוב בחינוך: "מטעויות לומדים". לכלל חשוב זה הצטרף במרוצת השנים נדבך נוסף, אותו למדתי מאחד ממחנכי, שנהג לומר: "מותר לטעות, אסור לחזור על טעות פעם שניה".
דגש חשוב בהטלת אחריות, להרעיף מחמאות ומילות עידוד בשפע. ילדים (כמו כל אחד…) זקוקים לדברי שבח חיוביים. על מחמאות ועידוד נעסוק במאמרינו הבאים בע"ה.
אם נהנתם, מוזמנים להעביר למכריכם, שיהנו גם הם. מוזמנים להמליץ למכרים להצטרף למנויים הרבים שמקבלים כלים המסייעים להפוך את השבת לחוייה משפחתית מיוחדת, בקישור https://chat.whatsapp.com/FzKpbv5NCvK5aIFO9qJSBn
מעוניינים לקבל כלים נוספים לניהול שולחן שבת?
מוזמנים ללחוץ על הקישור https://shaalti.my.canva.site/dagnuycgmgm
