השבוע, במסגרת שרות המילואים שלי ב-4 החודשים החולפים, מאז 7 באוקטובר, פגשתי חבר, ששירת באחד מבסיסי חיל האוויר כשכיהנתי כרב חיל האוויר. תוך כדי שיחה, הוא שאל אותי: אתה מרצה בחצי השנה האחרונה אודות שולחן שבת, מזה זמן רב אני חושב עם אשתי, איך נוכל לייקר את כבוד השבת בקרב ילדינו?
השבתי לו שזה כתוב במפורש בפרשתנו, יתרו. בעשרת הדברות הצטווינו "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (כ, ח), המילה 'לְקַדְּשׁוֹ' מציינת את הקדושה המיוחדת שטמונה בשבת, מתוך שלוה ומנוחת הנפש.
איך מגיעים לשלוה זו? ממשיכה התורה: "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ. וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה… שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת… וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ".
התורה מלמדת אותנו שהחלק של 'מי שטרח בערב שבת' הינו נדבך חשוב בשבת. בששת ימי המעשה מרבים במלאכה, וכשמגיעה שבת אנו נהנים מהעשיה וההכנות.
הבאתי בעבר את הסיפור שמספר הרב זילברשטיין שליט"א, בספרו 'שבת בשמחה' אודות אברך שראה יושב בבית הכנסת ומעיין בספר סיפורים על גדולי ישראל. הרב תמה עליו, על שמעיין בספר סיפורים במקום ללמוד סוגיה בתלמוד ושאל אותו על כך.
האברך השיב לתמיהת הרב, שכאב למשפחה ברוכת ילדים, מוטל עליו לחנך את ילדיו. וכדי לקיים מצוה חשובה זו הוא מעיין בספר סיפורים, שיידע מה לספר לילדים ליד שולחן השבת.
אנו מגיעים עם כל מה שטרחנו בערב שבת, כולל ההכנות וההיערכות ללמוד עם ילדינו ולספר להם. במהלך השבוע נכין רעיון קצר אודות קדושת השבת, ובכל שבת נקדיש גם מעט זמן לדבר על כך. כך יספגו את האוירה המיוחדת של השבת.
