אתמול הרציתי את הרצאת הדגל שלי – 'שבת חלום' בניר עציון במסגרת סמינר סוף שבוע של ארגון 'הידברות'. בהרצאה אני עוסק בהיערכות לשבת, ומבליט את הצורך להכין דברי התורה וסיפורים לשיח עם משתתפי הסעודה, בדגש על הילדים.
במהלך ההרצאה שאלה אותי אחת המשתתפות, שאלה חשובה, ולצערי אני נשאל אודותיה פעמים רבות. מה עושים אם בעלה הכין נושאים לשיח עם הילדים, אולם במהלך הסעודה הילדים "מנתקים מגע", אין שיתוף פעולה מצידם. היא תיארה שלעיתים הילדים נוטשים את השולחן כבר בתחילת הסעודה, או שאינם מעוניינים לשיר שירי שבת. במקרה הגרוע יותר, הם אינם מוכנים להקשיב לאבי המשפחה, כשרוצה לומר דבר תורה.
השבתי לה באמצעות אירוע שהיה לי השבוע. היה זה כשנסעתי לחתונה של אחיינית שלי, שהתחתנה השבוע בירושלים. נסעתי בכביש 6, שבחלקו יש 3 נתיבים ובחלקו מתרחב לארבעה נתיבים.
על אף שנסעתי מאד (אל תספרו למשטרה…) במרבית הנסיעה נסעתי בנתיב הימני. ואם ישאל השואל מדוע? הרי בקורס נהיגה לומדים, שהנתיב הימני מיועד לרכבים שנוסעים לאט, ואילו השמאלי נועד לאלו שמאיצים יותר או שמעוניינים לעקוף. הסיבה שנסעתי ברוב הנסיעה בימין, משום שהשמאלי הפך לנתיב מאד עמוס וממילא איטי יותר.
כשהתחלתי לנסוע בנתיב השמאלי וראיתי שהוא איטי יותר, ניסיתי לסמן לרכבים שלפני. משנוכחתי לראות שהם לא הבינו (או שלא רצו להבין…) את המסר, החלטתי שכדי לזרום, עלי לעקוף מימין…
זה גם המסר לשולחן שבת, השבתי לשואלת. בפניך עומדות שתי אפשרויות: א. "לצפור, או לסמן באורות", כלומר כל הסעודה להעיר לילדים. ב. "לזרום", כלומר להמשיך את הסעודה, בתקוה שהם יצטרפו. מניסיון אישי, הם מצטרפים בהמשך. חשוב מאד שסעודת שבת תהיה באוירה נעימה, ותזרום, בכל מצב.
בשבוע הבא נמשיך בע"ה בכלים נוספים לשולחן שבת.
ועד אז, נאחל לכולנו שבוע רגוע ושקט
הרב חגי ולוסקי
נ.ב.
אם נהנתם, מוזמנים להעביר למכריכם, שיהנו גם הם.
מוזמנים להמליץ למכרים להצטרף למנויים הרבים שמקבלים בכל מוצא"ש כלים המסייעים להפוך את השבת לחוייה משפחתית מיוחדת, בקישור
https://chat.whatsapp.com/FzKpbv5NCvK5aIFO9qJSBn
לתגובות ושאלות – office@shaalti.co.ilאו בוואטסאפ – 052-9453811
