שני בעלי חיים קיבלו שכר במצרים על מעשיהם הטובים:

1. הצפרדעים, שכתוב (ז, כח) "ושרץ היאור צפרדעים ועלו ובאו בביתך ובחדר משכבך ועל מטתך ובבית עבדיך ובעמך ובתנוריך ובמשארותיך", ובהסרת המכה כתוב "וסרו הצפרדעים ממך ומבתיך ומעבדיך ומעמך רק ביאור תשארנה", ולא נאמר "מתנוריך ומשארותיך". הצפרדעים שהיו בתנורים קיבלו שכר והאריכו ימים, על השתתפותם במכה.
2. הכלב, שכתוב (יא, ז) "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו", ודרשו חז"ל (מכילתא פרשת משפטים), שקיבל שכר, שאת הנבילות וטריפות זורקים לכלב, על שלא נבח.

מדוע חז"ל השוו את שכר הצפרדעים שקיבלו שכר קצוב רק לכמה שנים, לעומת הכלב שקיבל שכר קבוע, שתמיד יקבל את הנבלות והטריפות?

ניתן ללמוד מהתנהגות הכלבים במצרים, גם לגבינו, שיש מעלה גדולה בהתאפקות מלומר דבר מה לזולת. מי שנוצר לשונו, ואינו אומר, מעלתו גדולה. זו מעלה הרבה יותר גדולה מלהיכנס אפילו לאש עבור חברו.

יש אמרה: לעולם לא תצטער על מילה שלא אמרת.

הפוסט מעלת התאפקות מלומר דברים לזולת הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע הקב"ה אמר זאת במכת ברד?

אבן עזרא: היה זה בהתאם למחשבת המצרים שאלהיהם יוכלו להשפיע לרעה או לטובה.

ספורנו: מכה זו פתחה את הסדרה השלישית של המכות, מכות בא"ח. במכות אלו הראה הקב"ה את יכולתו בהשפעתו על האויר.

אלשיך: מטרת מכות הסדרה השלישית, באח"ב, להודיע שהקב"ה מושל על פרעה, עם היותו אלוקי ישראל, שגוזר עליו שיעשה את ציוויו וישלח את עמו. ועל כן בתחילת סימן באח"ב, במכת ברד אמר 'בַּעֲבוּר תֵּדַע כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל הָאָרֶץ', ללמדנו שבניגוד לשרי האומות, שהם שולטים רק על בני אומתם, הקב"ה אלוקי עם ישראל מושל על הכל וגוזר עליהם את ציוויו.

הנצי"ב מוולוז'ין: במכת ערוב נוכח פרעה לראות שכח ה' בכל הארץ. פרעה יכל לחשוב שכל אלוה בחלקו יכול לעשות כמו ה' בכל העולם, אולם משראה את שעשה הקב"ה, הבין את כוחו בעולם. הקב"ה אמר לו 'בַּעֲבוּר תֵּדַע', בלשון יחיד, שמשמעו שפנה רק אל פרעה ולא אל כל מצרים, רק הוא שמע ממשה שלא היה ברד כזה במצרים מיום היווסדה, אבל המצרים לא ידעו מכך. אמנם לא היו המצרים רגילים בגשם וברד בארץ מצרים, ועל כן היו יכולים לחשוב שבמקרה ירד ברד מזדמן, אולם פרעה ידע שברד הוא פלא גדול.

הפוסט דברי הקב"ה במכת ברד הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

לאחר שאהרן הפך את כל המים במצרים לדם במכה הראשונה, היכן מצאו החרטומים מים שהפכו לדם במכת צפרדע?

אבן עזרא: אהרן הפך רק את המים שהיו על הארץ, לא את המים שהיו תחת הארץ. החרטומים חפרו והוציאו מים והראו שנהפכו לדם.

רבי חיים פלטיאל: החרטומים לקחו מים מארץ גושן, ששם לא היתה שליטה למכות.

רבינו בחיי: המילים 'וַיַּעֲשׂוּ כֵן… בְּלָטֵיהֶם' מלמדות שעשו זאת בצורה מזויפת, באחיזת עינים. הראו עצמם שכביכול הופכים מים לדם.

אור החיים: לפי דברי חז"ל שבני ישראל העשירו ממכת דם, מהמים שהיו מוכרים להם במחיר יקר, החרטומים הפכו מים אלו לדם.

מלבי"ם: אהרן הפך רק את המים שהיו ראויים לשתיה לדם, כפי שכתוב 'מֵימֵי מִצְרַיִם', ולא כתוב 'מי מצרים', ללמדנו שיש הבדל בין מים הראויים לשתיה לבין 'מֵימֵי', מים שאינם ראויים לשתיה. אהרן לא הפך את המים המרים והמלוחים כמו מי הים לדם, שאותם הפכו החרטומים לדם, ועשו זאת בלהטיהם, בתחבולת אחיזת עינים.

הפוסט המים במכת צפרדע הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

במה חטא פרעה, הרי לאחר שהקשה ה' את לבו נשללה ממנו הבחירה?

רש"י: ב-5 מכות הראשונות לא נאמר 'ויחזק ה' את לב פרעה', אלא רק 'ויחזק לב פרעה'. הקב"ה הקשה את לבו רק בחמש המכות האחרונות.

אבן עזרא: הקב"ה נתן חכמה לאדם ונטע בלבו שכל לקבל כח עליון, להוסיף על טובתו, או לחסר מרעתו. הקב"ה הקשה את לבו, שיוכל לראות את מופתיו. בידו לשנות את הגזירה בבחירתו.

רמב"ם (הלכות תשובה פ"ו ה"ג): "… לפיכך כתוב בתורה ואני אחזק את לב פרעה, לפי שחטא מעצמו תחלה והרע לישראל הגרים בארצו שנאמר 'הבה נתחכמה לו', נתן הדין למנוע התשובה ממנו עד שנפרע ממנו, לפיכך חזק הקב"ה את לבו. ולמה היה שולח לו ביד משה ואומר: שלח ועשה תשובה, וכבר אמר לו הקב"ה: אין אתה משלח, שנאמר 'וְאַתָּה וַעֲבָדֶיךָ יָדַעְתִּי…', ואולם בעבור זאת העמדתיך, כדי להודיע לבאי העולם שבזמן שמונע הקב"ה התשובה לחוטא אינו יכול לשוב, אלא ימות ברשעו שעשה בתחילה ברצונו". פרעה נידון על מעשיו הראשונים, שהרשיע לעם ישראל עוד לפני שהכביד הקב"ה את לבו.

רבי חיים פלטיאל: הקב"ה מתנהג עם בריותיו בהתאם לרצונות ונטיות ליבם. משיודע שאין כוונת הרשעים לשוב למוטב, הרי ש"עוזר" להם לממש כוונתם, כפי שאומרים חז"ל 'הלעיטהו לרשע וימות', בבחינת 'הבא ליטמא פותחין לו'.

אברבנאל: העונש הישר שאמור לקבל החוטא הוא למות. הקב"ה ברוב חסדיו המציא והנחיל דרכי תשובה למי ששב אליו, אולם פרעה לא רצה לעזוב את דרכו החוטאת והיה בבחינת 'טובל ושרץ בידו', ולא ראוי היה שתתקבל תשובתו.

ספורנו: הקב"ה לא נטל ממנו את הבחירה, אלא חיזק את ליבו, שיוכל לעמוד בכל המכות שספג.

הפוסט הבחירה של פרעה הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע בפסוק זה הקדים את אהרן למשה, ואילו בפסוק הבא הקדים את משה לאהרן?

רש"י: "יש מקומות שמקדים אהרן למשה ויש מקומות שמקדים משה לאהרן, לומר לך ששקולין כאחד".

אבן עזרא: הקדים את אהרן מפאת כבודו, שהיה מבוגר ממשה.

הדר זקנים: בתולדות הקדים אהרן. בדיבור הקדים את משה, שהיה עיקר.

רבינו בחיי: הקדים את אהרן למשה משום שהיה גדול ממנו בשנים. לעומת זאת, בפסוק הבא מקדים את משה לאהרן משום שהיה גדול ממנו בנבואה.

אברבנאל: הקדים את אהרן על פי זמני נבואותיהם, שניבא אהרן במצרים לפני שהתגלה הקב"ה אל משה. עם זאת, לענין הוצאת בני ישראל ממצרים 'הוּא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן', משה היה העיקר, ואהרן היה טפל לו ונמשך אחריו.

אלשיך: בפסוק זה הקדימה התורה את אהרן למשה, משום שמשה סירב בתחילה ללכת, ואהרן הלך ודיבר עם בני ישראל, ומשה היה כנטפל אליו. עם זאת בפסוק הבא וברוב המקומות משה נכתב לפני אהרן משום שהוא היה אמור לגאלם עם אהרן. ומשום שהגאולה לא היתה רק לבני ישראל, אלא גם לפמליה של מעלה, כפי שכתוב 'הוֹצִיאוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל צִבְאֹתָם', לא רק הוצאת בני ישראל ממצרים, אלא גם צבאות ה'.

הפוסט הקדמת משה או אהרון הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע מנתה התורה (רק) את שנותיו של לוי?

רבי יונתן בן עוזיאל: "ושני חיוי דלוי מאה ותלתין ושבע שנין חייא עד דחמא ית משה וית אהרן פריקייא דישראל", ושנות חייו של לוי 137 שנים, חי עד שראה את משה ואת אהרן, המושיעים של בני ישראל.

רש"י: "למה נמנו שנותיו של לוי? להודיע כמה ימי השעבוד, שכל זמן שאחד מן השבטים קיים לא היה שעבוד, שנאמר 'וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו', ואחר כך 'וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ', ולוי האריך ימים על כולם".

רשב"ם: משום שהוא חלק ממנין הדורות, שהחל מנח עד אברהם, לאחר מכן שנות יצחק, שנות יעקב, שנות לוי בנו, שנות קהת, שנות עמרם ואחריהם שנות משה, יהושע, השופטים, המלכים ושבעים שנות גלות בבל ושנות בית שני בדניאל.

בכור שור: התורה מנתה את שנותיהם של לוי, קהת ועמרם, אבותיהם של משה ואהרן. ומנתה גם את שנות משה ואהרן, ללמדנו שלא היו צעירים. להדגיש שהקב"ה בחר בהם, ולא הלכו מיוזמתם ומרצונם, ללא רצון ה'.

הפוסט מנין שנות לוי הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

נשאלת השאלה, מדוע העניש הקב"ה את המצרים, הרי הקב"ה גזר שהם יהיו שלוחיו למלא גזרתו? ביתר שאת מתעצמת השאלה, כשעוברים לפן האישי. נשאלת השאלה, מה חטאו של פרעה, הרי לאחר שהקשה הקב"ה את לבו נשללה ממנו הבחירה?

עונש על חטאים

תשובות רבות ניתנו לשאלה חשובה זו, במאמרנו זה נביא את העיקריות שבהן. נפתח בדברי חז"ל במדרש רבה (יג, ג): "אמר רבי שמעון בן לקיש: יסתם פיהם של מינים…, שהקב"ה מתרה בו באדם פעם ראשונה, שניה ושלישית ואינו חוזר בו, והוא נועל לבו מן התשובה כדי לפרוע ממנו מה שחטא, אף כך פרעה הרשע, כיון ששיגר הקב"ה חמש פעמים ולא השגיח על דבריו, אמר לו הקב"ה: אתה הקשית ערפך והכבדת את לבך הריני מוסיף לך טומאה על טומאתך, הוי 'כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ', מהו 'הִכְבַּדְתִּי'? שעשה הקב"ה את לבו ככבד הזה שהיא מתבשלת שניה וארטסים נכנס בתוכה, כך נעשה לבו של פרעה ככבד הזה ולא היה מקבל דבריו של הקב"ה". כלומר פרעה נענש על שחטא, שלא שמע להתראות הקב"ה.

גם הרמב"ם (הלכות תשובה פ"ו ה"ג) מבאר שנענש על מעשיו הרעים, וכך כותב: "ואפשר שיחטא אדם חטא גדול או חטאים רבים עד שיתן הדין לפני דיין האמת שיהא הפרעון מזה החוטא על חטאים אלו שעשה ברצונו ומדעתו שמונעין ממנו התשובה ואין מניחין לו רשות לשוב מרשעו כדי שימות ויאבד בחטאו שיעשה… כלומר חטאו ברצונם והרבו לפשוע עד שנתחייבו למנוע מהן התשובה שהיא המרפא, לפיכך כתוב בתורה ואני אחזק את לב פרעה, לפי שחטא מעצמו תחלה והרע לישראל הגרים בארצו שנאמר 'הבה נתחכמה לו', נתן הדין למנוע התשובה ממנו עד שנפרע ממנו, לפיכך חזק הקב"ה את לבו. ולמה היה שולח לו ביד משה ואומר: שלח ועשה תשובה, וכבר אמר לו הקב"ה: אין אתה משלח, שנאמר 'וְאַתָּה וַעֲבָדֶיךָ יָדַעְתִּי…', ואולם בעבור זאת העמדתיך, כדי להודיע לבאי העולם שבזמן שמונע הקב"ה התשובה לחוטא אינו יכול לשוב, אלא ימות ברשעו שעשה בתחילה ברצונו". פרעה נידון על מעשיו הראשונים, שהרשיע לעם ישראל עוד לפני שהכביד הקב"ה את לבו.

חיזוק חלקי

יש פרשנים הסוברים שהקשה הקב"ה את לב פרעה רק בחלק מהזמן. רש"י מבאר שבחמש מכות הראשונות לא נאמר 'ויחזק ה' את לב פרעה', אלא רק 'ויחזק לב פרעה'. שינוי זה מלמדת התורה שהקב"ה הקשה את לבו רק בחמש המכות האחרונות. גם רמב"ן ביאר באופן דומה, אך הוסיף שבחמש המכות האחרונות, כשגברו המכות, נמלך פרעה לשלחם מכובד המכות, (לא כדי למלא את רצון הקב"ה), ואז הקשה הקב"ה את רוחו ואימץ את לבבו.

ניתן לצרף לכך את דעת הרמב"ם (הלכות תשובה פ"ו ה"ה, ומעין זה כתב בשמונה פרקים פרק ח') שכתב: "וכן המצריים, כל אחד ואחד מאותן המצירים והמריעים לישראל, אילו לא רצה להרע להם הרשות בידו, שלא גזר על איש ידוע, אלא הודיעו שסוף זרעו עתיד להשתעבד בארץ לא להם". הקב"ה לא גזר על כל מצרי שיענה וישעבד את בני ישראל. אילו רצה אחד המצרים שלא לשעבד, היתה הרשות בידו, הוא לא היה נענש על הימנעותו מלשעבד. ביאור המילים 'דָּן אָנֹכִי' – הקב"ה יעניש כל אחד מהעם המצרי, שעסק בשעבוד עם ישראל.

למצרים היתה בחירה מלאה

הרמב"ן ביאר שהמצרים שעבדו את עם ישראל ללא ידיעה שהקב"ה גזר עליהם להשתעבד. הדבר דומה למי שהרג אדם, שכבר בראש השנה נגזר עליו למות באותה שנה. ההורג לא עשה זאת משום שידע שכך נגזר עליו, שכן אילו שמע והרג מחמת הרצון למלא את הגזירה, לא היה נענש עליו, ואדרבא היה מקבל שכר, אולם איש זה רצח ממניע אישי, ועל כן ייענש. כך המצרים, שעבדו ועינו את עם ישראל לא מרצון למלא את גזירת הקב"ה, שכן לא שמעו עליה, אלא עשו זאת מרצונם האישי, מתוך אכזריותם. ניתן להוסיף לכך את דברי הר"ן, שהסביר שהקב"ה הודיע לאברהם מה יהיה בעתיד – ש"הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי", אך לא הגדיר מי העם שישעבד את עם ישראל בפרך. המצרים, מתוך בחירה ורצון שלהם עשו זאת.

ובדרך זו מבאר גם רבי חיים פלטיאל. הקב"ה מתנהג עם בריותיו בהתאם לרצונות ונטיות ליבם. משיודע שאין כוונתם של הרשעים לשפר מעשיהם ולחזור לדרך הישר, הרי ש"עוזר" להם לממש כוונתם, כפי שאומרים חז"ל 'הלעיטהו לרשע וימות', בבחינת 'הבא ליטמא פותחין לו'.

ומוסיף אברבנאל שהעונש הישר שאמור לקבל החוטא הוא למות. הקב"ה ברוב חסדיו המציא והנחיל דרכי תשובה למי ששב אליו, אולם פרעה לא רצה לעזוב את דרכו החוטאת והיה בבחינת 'טובל ושרץ בידו', ולא ראוי היה שיקבל הקב"ה את תשובתו.

הכותב: הרב חגי ולוסקי – מרצה ומחבר סדרת הספרים 'תורתך שאלתי' על התורה, רב המכר 'כי ישאלך', על הגדה של פסח, 'מה שאלתך' – על מגילת אסתר.

לתגובות – office@shaalti.co.il ; 052-9453811

רוצה רעיונות יפים על פרשת וארא, שיעשירו את שולחן השבת? מוזמן להיכנס לקישור

https://did.li/YuFTY

לקריאה והורדת גליון תורתך שאלתי לפרשת וארא, בקישור https://shaalti.co.il/?p=11995

לקבלת רעיון יומי לפרשת השבוע, שיעשיר את שולחן שבת, ניתן בקישור

https://chat.whatsapp.com/EUVR197VITp8LQMjx429Uc

ניתן לקבל גם במייל, לאחר שליחת המילים 'רעיון', למייל office@shaalti.co.il

לקריאת חוות דעת לקוחות מרוצים, בקישור https://did.li/xaLCN

הפוסט בחירה חופשית – לפרשת וארא הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע משה חשב שפרעה לא ישמע לו?

אבן עזרא: משה אמר להקב"ה: 'הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל', שהם עמך 'לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי', אם כך 'וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה', שהוא מלך, ואינו מעמך.

רבי חיים פלטיאל: משה חשב שבני ישראל לא רצו לשמוע את דבריו, ולא ידע שקצרה רוחם. משה למד מהתייחסות בני שבט לוי, שלא השתעבדו ובכל זאת לא שמעו את דבריו, אם כן קל וחומר שפרעה, לא ישמע את דבריו.

וַיְדַבֵּר ה'… וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל… (ו, יג)

במה ציווה את משה ואהרון?

מדרש שכל טוב: "ציוום שיזהירו בני ישראל להתרחק מעבודה זרה שבידם".

מדרש שכל טוב: "אמר להם: הוו יודעין שבניי סורבנין הן טורחנים הן, על מנת כן אני ממנה אתכם פרנסין עליהן, שתהיו סובלין אותן".

אֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית אֲבֹתָם בְּנֵי רְאוּבֵן… (ו, יד)

מדוע רק שלושת השבטים מתייחסים?

רשב"ם: מביא בשם המכילתא ששלושה שבטים אלו גינה יעקב בעת צואתו, וייחסה אותם התורה כאן להשמיענו שהם חשובים.

רמב"ן: בבואה לייחס את שנות לוי, לא רצתה התורה להתחיל בשבט לוי, ללא איזכור של ראובן ושמעון, כדי שלא ייראה שלוי הוא בכור יעקב.

וַיִּקַּח עַמְרָם אֶת יוֹכֶבֶד דֹּדָתוֹ לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד… וְאֶת מֹשֶׁה (ו, יט)

כיצד הסכים הקב"ה שייוולד אדם גדול כמשה מנישואים שעתיד לאסור אותם?

חזקוני: חז"ל אומרים: "אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו, שאם תזוח דעתו עליו, אומרין לו: חזור לאחוריך". כדי שלא יתגאה, יש ענין מיוחד למנות מנהיג ש"קופת שרצים" תלויה בצוארו, כפי שמצינו בדוד.

שפתי כהן: כדי להסיח את דעתו של השטן שלא יקטרג ויארב לו בדרך. כפי שאצל תמר, ייחס את המלכות ומלך המשיח ממנה.

אַתָּה תְדַבֵּר אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָּ וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יְדַבֵּר אֶל פַּרְעֹה (ז, ב)

איך ייאמרו הדברים?

רש"י: משה יאמר לפרעה פעם אחת בדיבור קצר את ששמע מהקב"ה, ואהרן אחיו יחזור ויטעים את הדברים באזני פרעה.

אבן עזרא: בכל שליחות יבוא משה עם אהרן אל פרעה, ושם יאמר משה לאהרן מה להגיד לפרעה, ללא שפרעה ישמע זאת. אהרן ישמיע את הדברים לפרעה בשליחות משה.

וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵכֶם פַּרְעֹה… (ז, ד)

מה החידוש בכך, הרי ברור שלאחר שיקשה את לבו לא ישמע אליהם?

חזקוני: הקב"ה השמיע למשה שכבר בתחילת המכות לא ישמע אליהם פרעה.

אור החיים: הקב"ה הודיע למשה שלאחר שיעשה מופתים רבים, יוסיף פרעה פשע על חטאתו, ולא זו בלבד שלא יציית, אלא הוא גם לא ירצה לשמוע את שליחותו, כפי שאמר לו 'אַל תֹּסֶף רְאוֹת פָּנַי…'.

וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה… (ז, ו)

מדוע כתוב 'וַיַּעַשׂ' בלשון יחיד?

אלשיך: משום שהיו שניהם כאיש אחד בלב אחד. התורה החשיבה אותם כאילו הקב"ה ציווה את שניהם וקיימו יחד את כל ציווי ה'.

שפתי כהן: משום שאת שלוש המכות הראשונות היכה אהרן לבד, לעומת מכת ברד, ארבה וחושך שהיכה רק משה. כל אחד מהם היכה חלק מהמכות לבדו.

וּמֹשֶׁה בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה וְאַהֲרֹן בֶּן שָׁלשׁ וּשְׁמֹנִים שָׁנָה בְּדַבְּרָם אֶל פַּרְעֹה (ז, ז)

מדוע ציינה התורה את שנותיהם?

ספורנו: ללמדנו שעל אף שהיו מבוגרים בגילם, השכימו והזדרזו לעשות רצון הקב"ה.

אלשיך: להדגיש שעל אף שאהרן היה מבוגר ממשה בשלוש שנים, הוא לא הקפיד, ועל כך יש להחזיק לו טובה.

וַיִּקְרָא פַרְעֹה… וַיֹּאמֶר הַעְתִּירוּ אֶל ה' וְיָסֵר הַצְפַרְדְּעִים מִמֶּנִּי וּמֵעַמִּי (ח, ד)

מדוע פרעה לא ביקש מהחרטומים לסלק את הצפרדעים?

רבי חיים פלטיאל: היתה זו מכה משתלחת בכל הארץ. פרעה ידע שהחרטומים לא יוכלו להוציא את הצפרדעים מהארץ במהירות, כמו שמשה יעשה זאת.

וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל ה' עַל דְּבַר הַצְפַרְדְּעִים (ח, ח)

מדוע משה הוצרך לצעוק?

אבן עזרא: משום שבטח בהקב"ה שלא יבייש אותו, לאחר שאמר לפרעה מעצמו 'כִּדְבָרְךָ' ללא רשות הקב"ה.

מושב זקנים: משום שהצפרדעים היו מקרקרות והיה קול רעש חזק מאד. כדי שישמעו את תפילתו היה צריך לצעוק.

וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וְהִנֵּה לֹא מֵת… (ט, ז)

מדוע כתבה התורה שפרעה שלח לראות?

תולדות יצחק: ללמדנו שעל אף שראה פרעה שבמקנה מצרים היתה המכה והם מתו, בניגוד למקנה בני ישראל, שלא מת 'עַד אֶחָד', למרות זאת לא נרתע ולא שינה את דעתו, אלא אדרבא 'וַיִּכְבַּד לֵב פַּרְעֹה'.

וַיִּכְבַּד לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת הָעָם (ט, ז)

מדוע פרעה לא קרא למשה ולאהרן ולא ביקש מהם שיעתירו אל הקב"ה?

בכור שור: במכה זו לא היה לו מניע לבקש זאת משום שמי שמת כבר מת, ומי שחי לא נדרש לבקש עבורו

הפוסט גליון תורתך שאלתי – לפרשת וארא תשפ"ד הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע מכת כינים היתה ללא התראה?

מדרש שכל טוב: "בשתי מכות הראשונות שלח הקב"ה והתרהו, ובשלישית לא שלח והתרהו, בשביל שהיה עומד ומותרה ממכות הראשונות".

רמב"ן מבאר שהקב"ה ריחם על המצרים, והתרה בפרעה רק במכות שהיתה בהן מיתה לאדם, כדוגמת צפרדע, כפי שכתוב (תהלים עח, מה) 'וּצְפַרְדֵּעַ וַתַּשְׁחִיתֵם' שרומז למיתה או להשחתה (שהיו מסרסים אותם, עיין מדרש רבה י, ד), וכן הארבה המיתם ברעב, כי אכל יתר הפלטה שנשארה מהברד. גם במכות ברד וערוב היתה מיתה למצרים. מסיבה זו במכות כנים, שחין וחושך, שבהן לא נהרגו לא התרה בהם הקב"ה.

רבי חיים פלטיאל מתרץ שמכות מצרים חולקו לשלוש סדרות, דצ"ך, עד"ש באח"ב. בכל סדרה המכה השלישית היתה ללא התראה, כפי שאמרו חז"ל (יומא פו ע"ב) "כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה – הותרה לו". מאחר שלא שם ליבו לשוב ולתקן מעשיו לא היתה תועלת בהתראתו. לכן היה מתרה בשתיים הראשונות שבכל סדרה ובשלישית היכה אותו ללא התראה.

הפוסט מדוע מכת כינים היתה ללא התראה הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע החרטומים לא יכלו לעמוד לפני משה?

מדרש רבה (יא, ו): "למה לא יכלו לעמוד מפני משה? לפי שהם השיאו עצה לפרעה להשליך ליאור כל הבן הילוד כדי שימות משה, ועוד שהיו מחייבין אותו הריגה על שהסיר העטרה מראש פרעה לראשו".

מדרש שכל טוב: "שפרח בבשרם, שהרי בשאר מכות היו יכולין לשמט עצמם לפי שעה ממשה ולאמר כי הם אינם לוקים עם שאר בני העם, אבל בשחין לא, כי היה השחין בחרטומים ובכל מצרים".

הרמב"ן מתרץ שלא נראו לפני משה משום שהסתגרו בבתיהם מבושה.

בכור שור מבאר שהשחין היכה בברכים ובשוקיים, כפי שכתוב 'יַכְּכָה ה' בִּשְׁחִין מִצְרַיִם' (דברים כח, כז).

רבי חיים פלטיאל: משה היה חשוב בעיניהם ובעיני פרעה ועבדיו, כפי שכתוב 'גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה גָּדוֹל מְאֹד'. במכה זו הם לא יכלו לעמוד מפניו בגלל השחין, כשישבו הם לא יכלו לעמוד מפניו ולכבדו.

מלבי"ם: ב-3 המכות הראשונות, שנעשו ע"י אהרן, ניסו גם החרטומים להראות את כוחם. במכות ערוב ודבר, שהיכה הקב"ה הם לא ניסו, אך במכת שחין שהיכו משה ואהרן רצו להידמות להם ולעשות כמוהם, אך לא יכלו לעמוד לפני משה 'כִּי הָיָה הַשְּׁחִין בַּחַרְטֻמִּם' עצמם.

הפוסט מדוע החרטומים לא יכלו לעמוד לפני משה הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע הקב"ה הורה לו לפגוש את פרעה ולדבר איתו 'עַל שְׂפַת הַיְאֹר'?

מדרש רבה (ט, ח): "לא היה יוצא אלא המימה [בבוקר], לפי שאותו רשע היה משתבח ואומר שהוא אלוה ואינו יוצא לנקביו, לפיכך היה יוצא בבקר. בשעה שהוא נצרך תפוש אותו".

מדרש שכל טוב: "שהרי אומר לך אתמול שאין לו פנאי לדבר עמך, ועכשיו לך אצלו בבקר שהוא יוצא לשפוך מים, היינו דנצרך לנקביו. 'וְנִצַּבְתָּ לִקְרָאתוֹ', תפוש אותו כדי שיתבייש מפניך… כשתראהו נצרך לנקביו, הרי הוא מתבייש ונחשב לפניך כהדיוט. 'עַל שְׂפַת הַיְאֹר', מקום שאין דרך לנטות לו ימין או שמאל להשמט ממך".

ביאורים אחרים סוברים שהדיבור על שפת היאור היה יעיל יותר. בכור שור סובר שדרכם של השרים והמלכים לטייל על שפת הנהר. הקב"ה אמר לו שיוכל לדבר אתו, משום שרוב עמו לא נמצא שם. הטור (הארוך) מבאר באופן דומה, שהיה זה מקום פתוח, שיכל לדבר עמו, בניגוד לביתו שהיה סגור ולא היה השומר נותן למשה להיכנס אליו.

אברבנאל מבאר שיתרון הדיבור על שפת היאור כשפרעה יצא בבקר ליאור בדרך אימון שחימם את גופו לפני האכילה, (ולא לארמונו), משום ש'עַל שְׂפַת הַיְאֹר' ראיית המים תועיל לזכך את עיניו ותסייע לראייתו.

הפוסט מעלת הדיבור עם פרעה על שפת היאור הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע רק שלושת השבטים הראשונים מתייחסים?

רש"י מבאר שהמטרה היתה לייחס את שבט לוי, כדי לפרט את ייחוסם של משה ואהרן, והתחיל לייחס את תולדותם מראובן.

רשב"ם מביא בשם המכילתא ששלושה שבטים אלו גינה יעקב בעת צואתו, וייחסה אותם התורה כאן להשמיענו שהם חשובים. ולפי הפשט מבאר שעד משה ואהרן הוצרך לייחס כאן ועד קרח ובני עוזיאל ופנחס, לדעת מי הנזכרים.

הרמב"ן מתרץ שהמטרה היתה לייחס את שנות לוי. עם זאת לא רצתה התורה להתחיל בשבט לוי, ללא איזכור של ראובן ושמעון, כדי שלא ייראה שלוי הוא בכור יעקב, ועל כן מנתה את שלושת השבטים הראשונים.

כלי יקר מבאר שהקב"ה רצה לתת את התורה על ידי מי שגדל בשבט "משולש", בהרבה מיני שילוש (עיין שבת פח ע"א), ועל כן התחיל לבדוק בראשי בית אבותם. הוא החל מראובן הבכור, ומצא ששבטו מונה ארבע משפחות, יש לו ארבעה ילדים, אחריו שמעון מנה חמש משפחות. משהגיע ללוי שהיו לו שלושה ילדים, פסל את הראשונים ובחר בלוי שמשולש בהיותו הבן השלישי ויש לו שלושה בנים.

הפוסט איזכור שלושת השבטים הראשונים הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

ויהפך לדם יאוריהם

נשאלת השאלה, מדוע שלוש המכות הראשונות הוכו רק על ידי אהרון, ולא על ידי משה רבינו?

מבארים חז"ל במדרש רבה (ט, י): "אמר רבי תנחום: למה לא לקו המים ע"י משה? אמר לו הקב"ה: המים ששמרוך כשהושלכת ליאור אינו דין שילקו על ידך, חייך לא ילקו אלא ע"י אהרן". הסבר דומה מצינו לפשר הכאת הכינים על ידי אהרון, "אמר רבי תנחום: אמר לו הקב"ה למשה: עפר שהגין עליך כשהרגת את המצרי אינו דין שילקה על ידך. לפיכך לקו ג' מכות אלו על ידי אהרן" (מדרש רבה י, ז).

מפרשה זו למדנו שלא ראוי להיות כפוי טובה כלפי מי שעשה טובה, כהגדרת חז"ל: "בירא דשתית מיניה – לא תשדי ביה קלא" (ב"ק צב ע"ב), בתרגום: 'בור ששתית ממנו – אל תזרוק לתוכו אבן'.

שרשה של הכרת הטוב

'הכרת הטוב' הינה פעולה פשוטה וטבעית. הנהנה מחברו נעשה אסיר תודה לנותן ומודה לו על שסייע בידו. העזרה יכולה להתבטא בדבר חומרי, כהשאלת חפץ או הלוואת כסף כמו גם בנתינת עצה או יחס טוב, שגם עליהם מביעים בתודה, מעין תשלום רגשי.

'הכרת הטוב' הינה חובה מוסרית ממדרגה ראשונה, כפי שמצינו שבתוכחת שליחו של יוסף לאחים על 'שגנבו' את גביע הכסף (סוף פרשת וישב), הוא לא טוען על עצם הגניבה, אלא שאל אותם "למה שלמתם רעה תחת טובה" (בראשית מד, ד). השליח חש שטבעי וברור שאין להשיב רעה למי שגמל טוב, ועל כך היתה תביעתו כלפי האחים.

הרב דסלר ב'מכתב מאליהו' (ח"א עמוד 46) מבאר ש'הכרת הטוב' נובעת מ'כח הנתינה'. הנותן אינו חפץ במתנות חינם, שאיפתו היא רק לתת ולהעניק. לכן, כאשר נעשית לו טובה, הוא מרגיש רצון לשלם עבורה, ואם לא יוכל לעשות זאת, ליבו ירגיש בחובת התשלומים, וזו נקראת 'הודיה'.

ראוי לציין שהמידה ההפוכה מ'הכרת הטוב' הינה כפיות טובה. על גנותה למדנו מדברי ספר 'החינוך', שכותב בבואו לבאר את מצוות כיבוד הורים (עשה לג): "שראוי לו לאדם שיכיר ויגמול חסד למי שעשה עמו טובה, ולא יהיה נבל ומתנכר וכפוי טובה, שזו מידה רעה ומאוסה בתכלית לפני אלוקים ואנשים".

הכרת הטוב כלפי דומם

החידוש בפרשתנו, שהחיוב להכיר טובה, אינו רק ביחס לזולת, לבני אדם, אלא גם כלפי דומם. מדוע?

משום שכפיות טובה ביחס לדומם עשויה לגרום לקהות חושים ועלולה להביא לכפיות טובה גם ביחס לזולת.

מסיבה זו משימת הכאת היאור והעפר הוטלה על אהרון ולא על משה. בציווי שאהרון יכה את היאור, כמו גם את עפר מצרים, התחדש שגם כשיש צורך למלא את ציווי ה' ומדובר בשליחות שמטרתה קידוש כלל עולמי ע"י שינוי הטבע, גם אז, אין האדם רשאי להיות כפוי טובה.

יסוד 'הכרת הטוב' הוא להרבות חיבה ורעות בעם ישראל בכלל ובין איש לרעהו ולאשתו בפרט. המכיר טובה לחברו שהיטיב עימו יודע שחברו אוהבו, וכפי שאומר שלמה המלך (משלי כז, יט): "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם". מכאן, חשיבותה של 'הכרת הטוב'.

הפוסט הכרת הטוב – לפרשת וארא הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מדוע משה חשב שפרעה לא ישמע לו?

ר' חיים פלטיאל מבאר שמשה חשב שבנ"י לא רצו לשמוע את דבריו, ולא ידע שקצרה רוחם. משה למד מהתייחסות שבט לוי, שלא השתעבדו ובכל זאת לא שמעו את דבריו, אם כן ק"ו שפרעה, לא ישמע את דבריו.

אלשיך מבאר שכוונת משה היתה לדון קל וחומר ולומר: 'הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל', שהם מאמינים בני מאמינים, 'לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי', על אף שידעו שאני הגואל האמיתי, שהרי נתן להם את כל הסימנים, ויודעים שייגאלו מהעבודה הקשה הזאת, ולמרות שרוצים ליגאל מיד, עם כל זה, בעקבות דאגת העבודה הם לא שמעו אל משה, אם כך פרעה, שהוא כופר בעיקר, איך ישמע, שלא לומר איך יחוש לדברי משה.

אור החיים מתרץ שמשה טען שעל אף שבני ישראל בקוצר רוח, יש בהם שתי בחינות חיוביות לשמוע בקולו: א. שהם בעלי אמונה ומכירים מלכות שמים, ב. שהבשורה טובה עבורם, ואם כן ניתן ללמוד בקל וחומר, שאם בני ישראל, שיש להם שתי בחינות חיוביות אלו לא שמעו אל משה, איך פרעה שיש לו שתי סיבות שמונעות ממנו שמיעה זו, א. שאינו מאמין כל עיקר, גם ללא קשר לקוצר רוח. ב. זו בשורה רעה עבורו, ואין לו סיבה מיוחדת לשמוע למשה.

הפוסט מחשבת משה שפרעה לא ישמע לו הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

שני בעלי חיים קיבלו שכר במצרים על מעשיהם הטובים:

1. הצפרדעים, שכתוב (ז, כח) "ושרץ היאור צפרדעים ועלו ובאו בביתך ובחדר משכבך ועל מטתך ובבית עבדיך ובעמך ובתנוריך ובמשארותיך", ובהסרת המכה כתוב "וסרו הצפרדעים ממך ומבתיך ומעבדיך ומעמך רק ביאור תשארנה", ולא נאמר "מתנוריך ומשארותיך". הצפרדעים שהיו בתנורים קיבלו שכר והאריכו ימים, על השתתפותם במכה.
2. הכלב, שכתוב (יא, ז) "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו", ודרשו חז"ל (מכילתא פרשת משפטים), שקיבל שכר, שאת הנבילות וטריפות זורקים לכלב, על שלא נבח.

מדוע חז"ל השוו את שכר הצפרדעים שקיבלו שכר רק לכמה שנים, לעומת הכלב שקיבל שכר, שתמיד יקבל את הנבילות והטריפות?

ניתן ללמוד מהתנהגות הכלבים במצרים, גם לגבינו, שיש מעלה גדולה בהתאפקות מלומר דבר מה לזולת.

זו מעלה הרבה יותר גדולה מלהיכנס אפילו לאש עבור חברו.

הפוסט מעלת התאפקות מלומר דברים לזולת – לפרשת וארא הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

סדר המכות לפי הסימנים המוכרים: דצ"ך עד"ש באח"ב. אחרי מכת צפרדע באות מכת כינים, ערוב, דבר ומכת שחין. לאחר שמתו הצפרדעים והמצרים אספו אותן חמרים חמרים כדי לשוב לשגרת חיים מינימאלית, הסריחו פגריהן ומצרים כולה הבאישה.

בדרך הטבע אמורות לבוא כעת בזו אחר זו המכות הבאות בתור: רימה שנוצרת מעיפוש הגופות, מה שיגרור כינים על גופם של המצרים. גם סוג מסוים של "ערוב" היה צריך להתהוות, כאשר תבאנה מיני חיות הניזונות מנבלת בעלי חיים אחרים, ומיד אחר כך בעקבות הצחנה וחוסר ההיגיינה אמורות לבוא המכות דבר ושחין בזו אחר זו.

יוצא אם כן ששני ניסים היו כאן:

• שכל מכה הגיעה כפי שאמר הקב"ה למשה ובפרט שלא באו כל המכות בזו אחר זו מיד לאחר מכת צפרדע. כתוצאה מכך, היה נס נוסף:
• ראו כולם שאצבע אלוקים היא.

הפוסט הניסים שבמכות מצרים – לפרשת וארא הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

רש"י: "לפי שהגן היאור על משה כשנשלך לתוכו, לפיכך לא לקה על ידו לא בדם ולא בצפרדעים, ולקה על ידי אהרן".

איזו מעלת הכרת הטוב יש במניעת הכאת הדומם, והרי היאור אינו מרגיש בכאב המכה?

הכרת הטוב אינו רק תשלום "גמול" למטיב על מה שעשה עמו טובה, אלא יסוד הכרת הטוב בהרגש שצריך להרגיש תודה כלפי המטיב.

מידה זו שייכת גם כלפי דומם, כי מכה על דומם שהטיב עמו משפיעה על הרגש ליבו כלפי מי שהיטיב עמו. הכאת דומם היא סתירה מוחלטת לרגשי תודה שצריך להיות בלב למי שעשה לו טובה, ולכן לא הכה משה רבינו את היאור כדי שלא יפגם בנפשו מידת הכרת הטוב.

הכרת הטוב היא יסוד לכל עבודת האדם, ואמרו חז"ל: "כל הכופר בטובתו של חברו, סופו שיכפור בטובתו של הקב"ה", כפירה בטובת חברו עושה רושם בנפשו, שמתרגל שלא להכיר טובה למטיבים עמו, ועלול להגיע לכפירה בחסדי הקב"ה.

הפוסט הכרת הטוב – לפרשת וארא הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

רש"י כותב, שיש מקומות שבהם הוקדם שמו של אהרן לשמו של משה ויש מקומות שהוקדם משה לאהרן, ללמדנו שמשה ואהרן היו שקולים כאחד.

וכי הם היו שקולים באותה דרגה, והרי משה היה גדול מאהרן, ועליו כתוב (דברים לד, י) "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה"?

רבי משה פיינשטיין מתרץ שלכל אחד יש תפקיד בעולם הזה וצריך לנצל את הכוחות שמקבל. משה ניצל את כוחותיו במקסימום האפשרי וכך גם אהרן, ניצל את מלוא כוחותיו. למשה רבינו היו כוחות להיות נביא בדרגתו וניצל זאת במלוא מאמציו. אהרן הכהן לא קיבל את הכח להיות נביא כמשה, אולם את הכוחות שקיבל, הוא ניצל במלואם.

למעלה, בשמים, מסתכלים על ניצול הכוחות, ועל פי זה נמדדת הדרגה, עד כמה ניצל את הכוחות. כלפי שמים, שניהם (משה ואהרן) באותה מדרגה.

זה מחייב כל אחד ואחד לנצל את כל הכוחות והכשרונות שמקבל,

לצורך עבודת הקב"ה, כמו גם יחס שבין אדם לחברו.

הפוסט משה ואהרון – דוגמא לניצול כוחות הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מה היתה טענת משה?

חזקוני: משה לא חש בקוצר רוח של בני ישראל, ותלה שלא שמעו אליו משום שהוא ערל שפתיים, ועל כך אמר לו הקב"ה: 'וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יִהְיֶה נְבִיאֶךָ'.

וּבְנֵי קְהָת עַמְרָם וְיִצְהָר וְחֶבְרוֹן וְעֻזִּיאֵל… (ו, יח)

מדוע צאצאיו של חברון לא נמנו?

הדר זקנים: הכתוב מנה רק את הצאצאים שהוזכרו בתורה. צאצאי חברון לא הוזכרו בשום מקום בתורה. מטעם זה גם אינו מונה את בני משה.

הוּא אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה אֲשֶׁר אָמַר ה' לָהֶם… (ו, כו)

מדוע בפסוק זה הקדים את אהרן למשה?

הנצי"ב מוולוז'ין: בעיני ישראל קדם אהרן למשה, משום שלא ידעו את ערכו של משה, שגדל בארמון של פרעה ובמדין, ולא הכירוהו כמו שהתוודעו לקדושת אהרן.

וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְהִרְבֵּיתִי אֶת אֹתֹתַי וְאֶת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם (ז, ג)

מה חטאו של פרעה, הרי לאחר שהקשה הקב"ה את לבו נשללה ממנו הבחירה?

רש"י: בחמש מכות הראשונות לא נאמר 'ויחזק ה' את לב פרעה', אלא רק 'ויחזק לב פרעה'. הקב"ה הקשה את לבו רק בחמש המכות האחרונות.

ספורנו: הקב"ה לא נטל ממנו את הבחירה, אלא חיזק את ליבו, שיוכל לעמוד בכל המכות שספג.

וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתָם כֵּן עָשׂוּ (ז, ו)

מדוע כתוב 'וַיַּעַשׂ' בלשון יחיד?

אלשיך: משום שהיו שניהם כאיש אחד בלב אחד, וכך החשיב אותם הכתוב כאילו הקב"ה ציווה את שניהם וקיימו יחד את כל ציווי ה'.

שפתי כהן: משום שאת שלוש המכות הראשונות היכה אהרן לבד, לעומת מכת ברד, ארבה וחושך שהיכה רק משה. כל אחד מהם היכה חלק מהמכות לבדו.

וּמֹשֶׁה בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה וְאַהֲרֹן בֶּן שָׁלשׁ וּשְׁמֹנִים שָׁנָה בְּדַבְּרָם אֶל פַּרְעֹה (ז, ז)

מדוע ציינה התורה את שנותיהם?

ספורנו: ללמדנו שעל אף שהיו מבוגרים בגילם, השכימו והזדרזו לעשות רצון הקב"ה.

וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר הַעְתִּירוּ אֶל ה' וְיָסֵר הַצְפַרְדְּעִים מִמֶּנִּי וּמֵעַמִּי וַאֲשַׁלְּחָה אֶת הָעָם וְיִזְבְּחוּ לַה' (ח, ד)

מדוע לא ביקש מהחרטומים לסלק את הצפרדעים?

רבי חיים פלטיאל: היתה זו מכה משתלחת בכל הארץ, וידע פרעה שלא יוכלו החרטומים להוציא את הצפרדעים מהארץ במהירות, כמו שמשה יעשה זאת.

מלבי"ם: כשראה פרעה שאין ממש במעשי החרטומים, שאינם יכולים להסירם, קרא למשה ולאהרן, ואמר שאם יסירו את הצפרדעים על ידי תפילתם, יכיר בהקב"ה, וישלח את העם.

וַיֵּצֵא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מֵעִם פַּרְעֹה וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל ה' עַל דְּבַר הַצְפַרְדְּעִים אֲשֶׁר שָׂם לְפַרְעֹה (ח, ח)

מדוע הוצרך משה לצעוק אל הקב"ה?

מדרש שכל טוב: "ומה צעקה היתה שם? אלא אמר לפניו: רבונו של עולם, אתה אמרת 'רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה', ועכשיו בקש ממני זמן למחר, ואמרתי לו: 'כִּדְבָרְךָ, לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֵין כַּה' אֱלֹהֵינוּ'. ואם אין אתה מסיר הצפרדעים למחר, נמצא שיש חילול השם בדבר, ואף על פי כן לא היה דוחק משה גזירת הבורא, אלא ביום ששי לגזירת הבורא על מכת צפרדע היה הדבר הזה".

מושב זקנים: משום שהצפרדעים היו מקרקרות והיה קול רעש חזק מאד. כדי שתפילתו תישמע היה צריך לצעוק.

וְשַׂמְתִּי פְדֻת בֵּין עַמִּי וּבֵין עַמֶּךָ לְמָחָר יִהְיֶה הָאֹת הַזֶּה (ח, יט)

מדוע רק במכת ערוב קבע לו מועד?

חזקוני: כדי שפרעה לא יאמר שזה מקרה.

הנצי"ב מוולוז'ין: כדי שהמצרים יוכלו להיערך, שיברחו לארץ גושן עם משפחתם, שלא יכלו בערוב. כך הצליחו בני ישראל לקשור איתם קשרי ידידות שסייעו להם בהמשך, במכת חושך כשנדרשו לשאול מהם כלים.

וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל מֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר לְכוּ זִבְחוּ לֵאלֹהֵיכֶם בָּאָרֶץ (ח, כא)

מדוע הוצרך לקרוא להם?

אברבנאל: לאחר שהתרו בו משה ואהרן, חששו להישאר במצרים בעת המכה, ועל כן נטשו את מצרים והלכו לארץ גושן. כשרצה לדבר עימם, הוצרך פרעה לשלוח שלוחים, לקרוא להם.

וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וְהִנֵּה לֹא מֵת מִמִּקְנֵה יִשְׂרָאֵל עַד אֶחָד וַיִּכְבַּד לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת הָעָם (ט, ז)

מדוע במכת דבר פרעה לא קרא למשה ולאהרן ולא ביקש מהם שיעתירו אל הקב"ה?

בכור שור: במכה זו לא היה לו מניע לבקש זאת משום שמי שמת כבר מת, ומי שחי לא נדרש לבקש עבורו.

אברבנאל: הואיל והמקנה מת פתאום, ולא היה מקום לדבר או להתפלל, וגם לא היה על מה להתפלל, מאחר שכל המקנה מת.

הפוסט גליון תורתך שאלתי – פרשת וארא תשפ"ג הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

במדרש רבא (י, ב): "המכות שהביא הקב"ה על המצרים גרם להם שיעשו שלום ביניהם. כיצד? היה מחלוקת בין בני כוש ובין בני המצרים, המצרים אומרים: עד כאן תחומנו והכושים אומרים: עד כאן תחומנו. כיון שבאו הצפרדעים עשו שלום ביניהם. הגבול שהיו נכנסות לתוכו, הדבר ידוע שאין השדה שלו, שנאמר 'את כל גבולך', גבולך ולא של אחרים". הצפרדעים סימנו את הגבול בין מצרים לשכנותיה ומחלוקת הגבולות הסתיימה.

בפרשת בא נאמר: "הנני מביא מחר ארבה בגבולך".

מדוע הדגישה התורה שהארבה יהיה למחר בגבולך, הלא כבר סימנו הצפרדעים את הגבול בבירור?

בתהלים (קה, לב-לג) כתוב: "נתן גשמיהם ברד, אש להבות בארצם. ויך גפנם ותאנתם וישבר עץ גבולם". כיון שבמכת הברד הקודמת לארבה נשתברו העצים בגבולות מצרים, הרי ששוב צריכים לסמן מחדש שרק המצרים לוקים במכות ואילו שכניהם אינם ניזוקים, אם כן, למחר הארבה יהיה דווקא בגבולך.

הפוסט מכת צפרדע והשפעותיה הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.

מה הפגם ב'ערל שפתים', וכי צריך להרבות דברים עם פרעה, הרי אמור לדבר אתו דיבור קצר, כשם שמדבר עם בני אדם?

משה חשש שדיבורו יפגום באופן שליחותו, שיאמר פרעה: אם אכן רוח ה' דיבר איתך, כפי שאתה טוען, ודאי היית מתרפא ומדבר ככל האדם, שהרי הקב"ה שם פה לאדם ויתכן שפרעה יסיק מהעובדה שמשה כבד פה, שהקב"ה כלל לא דיבר איתו.

גם לבני ישראל היה קשה, האם דרכו של הקב"ה לשלוח שליח כבד פה, שיאמר דברים בשמו, מדוע אינו מרפא אותו או שישלח שליח אחר.

ועל כן אמר משה: "הן בני ישראל לא שמעו אלי" אלי דוקא, שהמניעה ממני – שהפה שלי כבד, "ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים" – עדיין אני ערל שפתים, כי סבור אני שתרפאני, ועתה כשאני עוד ערל שפתים איך ישמעני פרעה, שהרי יאמר: אם אלקים הוא, איך נראה אליך, הלא כל מום לא יקרב לדבר לפני מלך בשר ודם, ומכל שכן לפני מלך מלכי המלכים.

הפוסט משה – ערל שפתיים הופיע לראשונה ב-תורתך שאלתי.