גליון תורתך שאלתי – מטו"מ תשפ"ה

אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה' אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ (ל, ג)

בנדר כותבת התורה: "כי ידור לה'" ואילו בשבועה כתוב: "לאסור איסר על נפשו".

מדוע נדר הוא לה', ואילו שבועה היא על נפשו?

הסביר הרב מבריסק, שנדר הוא איסור על ה'חפצא', האדם אוסר על עצמו דבר מסויים ומבחינתו הוא כמו קרבן. ביחס אליו הוא כמו 'קדשי ה", ולכן כתוב 'נֶדֶר לַה".

לעומת זאת, בשבועה האיסור הוא על ה'גברא', האדם אוסר את עצמו על החפץ, לכן כתבה התורה 'שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ'.

 

לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה (ל, ג)

רבי חיים ויטאל: כל דיבור שאדם מוציא מפיו עושה רושם בעולמות העליונים, לטוב ולמוטב. דיבורים טובים בוראים עולמות ומאידך, דיבורים לא טובים עלולים חלילה להחריב עולמות.

התורה מצוה את האדם "לא יחל דברו" – אל תזלזל בדבריך, אל תעשה אותם חולין. עליך לדעת שלדיבור יש כוח אדיר, "ככל היוצא מפיו יעשה" – הדיבור מחולל בעולמות העליונים דברים נוראים.

 

לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה (ל, ג)

החיד"א: "לא יחל דברו" – אם אדם לא מחלל את דברו והדיבור שלו קדוש, אזי "ככל היוצא מפיו יעשה" – הקב"ה יעשה ככל היוצא מפיו, כל בקשותיו תענינה מן השמים.

 

וְאִם הַחֲרֵשׁ יַחֲרִישׁ לָהּ אִישָׁהּ מִיּוֹם אֶל יוֹם… (ל, טו)

הגמ' בנדרים (דף עט) מעמידה את זה במקרה שהוא שותק לקיים את הנדר כדי לצערה.

מדוע נכתב מקרה זה באישה נשואה בדווקא, ולא בנערה או ארוסה?

רבי זלמן סורוצקין: נערה – זו מערכת יחסים שבין אב לבתו. ארוסה – זו מערכת יחסים שבין חתן לכלתו. במקרים אלו לא מצוי שחתן יצער את ארוסתו או אב את בתו. לעומת זאת, לצערינו, מצוי שבעל מצער את אשתו (אזנים לתורה).

 

וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ

במדרש רבה (כב, ב) מבואר שהקב"ה תלה את מיתת משה בנקמת מדין.

מדוע מיתת משה תלויה בנקמת מדין?

האריז"ל: משה רבינו חי 120 שנה. מבואר בחז"ל, שהיה זה משום שהיה תרומתו של עולם, והעולם קיים 6,000 שנה. ממוצע של תרומה הוא 1/50. חשבון 1/50 מ-6,000 זה 120 בדיוק.

תרומה של 1/40, וכן תרומה של 1/60 לומדים מפסוק בספר יחזקאל.

מה המקור לתרומה של 1/50?

ממלחמת מדין, בפרשתנו, שכתוב: (לא, ל) "וּמִמַּחֲצִת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תִּקַּח אֶחָד אָחֻז מִן הַחֲמִשִּׁים מִן  הָאָדָם".

הקב"ה אמר למשה: שיוכל להיפטר מהעולם רק לאחר מלחמת מדין, משום שרק אז נלמד השיעור של 1/50, אבל ללא זה הוא היה צריך למות בגיל 100 (1/60) או בגיל 150 (1/40).

 

וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל אַנְשֵׁי הַצָּבָא הַבָּאִים לַמִּלְחָמָה זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת מֹשֶׁה (לא, כא) '

איך אלעזר הזכיר את שמו של משה רבו, והרי אסור להזכיר שם רבו?

תירץ מנחת חינוך (מצוה רנ"ז) שהואיל והזכיר תחילה את שמו של הקב"ה, לפני שמו של משה רבינו, אזי היה לו מותר להזכיר את שמו של משה. כשם שבתפילה מזכירים את שם ה' תחילה.

 

כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר… וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם (לא, כג)

רבי משה שטרנבוך אומר שמפרשת טהרת כלים ניתן ללמוד יסודות לטהרת הנפש.

ניתן לטהר כלים באחת מ-3 דרכים: בטבילה במקווה, בהעברה באש או בשבירת הכלי (בכלי חרס).

כך גם בטהרת הנפש, ניתן ב- 3 דרכים:

• בטבילה במקווה ללא חציצה ו'ללא שרץ בידו', שיחזור בתשובה ויקבל על עצמו שלא לשוב לחטא זה לעולם.
• בתפילה לה', בהתלהבות כמו אש.
• בשבירת ליבו, בחרטה על העבר. (כדברי 'שערי תשובה' שער א' אות ט').

ללא 3 אלו לא ניתן להיטהר. לפי שלימות התשובה, כך נטהר האדם מחטאיו.

 

 

ונשיא אחד נשיא אחד ממטה תקחו לנחול את הארץ וגו'

(לד, יח)

מדוע בכל השבטים כתוב 'בני…', כגון 'למטה בני שמעון', ואילו אצל יהודה ובנימין לא כתוב 'בני', אלא 'למטה יהודה'

רבי חיים קניבסקי: מטרת נשיא כל שבט היתה להנחיל את בני אותו שבט. תועלתו היתה רק לשבטו, אבל תועלתם של יהודה ובנימין היתה בהנחלתם גם לשאר השבטים, משום שבית המקדש נבנה בחלקם. נמצא שתועלתם לא היתה רק לבני שבטם, אלא לכלל ישראל, ולכן לא נאמר בהם 'בני'.

טעמא דקרא

 

 

וַתִּהְיֶינָה מַחְלָה תִרְצָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְנֹעָה בְּנוֹת צְלָפְחָד לִבְנֵי דֹדֵיהֶן לְנָשִׁים (לו יא)

ה'פנים יפות' דן בסדר הנישואין שלהן, מי התחתנה לפני מי, ומדייק מהמילה 'וַתִּהְיֶינָה': "כיון שאמר 'וַתִּהְיֶינָה', דמשמע שכולם נשאו ביום אחד".

נשאלת השאלה: איך הן התחתנו ביום אחד, והרי כתוב שאין לעשות חופת 2 אחיות ביום אחד [בודאי לא 5]?

• במסכת שמחות משמע שאין לעשות חופת 2 אחיות ביום אחד כשעושים במקום אחד, אולם אפשר לעשות בכמה מקומות.
• עיקר האיסור חל על האב, שלא לחתן 2 בנותיו ביום אחד, אולם אין איסור על האחיות. כידוע לא היה להן אב, ואם כן לא חל עליהן האיסור.