וְעַתָּה לְכָה נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר (כב, ו)
מדוע בלק ביקש מבלעם שיקלל את ישראל, ולא העדיף שיברך את מואב, הרי לבלעם היה כח גם לברך, כפי שאמר בלק: "את אשר תברך מבורך"?
ביאר החפץ חיים, שבלק שנא את עם ישראל ומטרתו היתה להשמידם, בנוסף לרצונו להציל את מואב מפני בני ישראל. ולכן כשעמדו בפניו שתי אפשרויות: או לברך את מואב או לקלל את ישראל, העדיף לקלל את ישראל, שכן בדרך הקללה הרוויח ענין נוסף, שראה בו כמטרה בפני עצמה.
זו דרכם של הגויים, שרוצים ומעדיפים לכלות את שעומד נגדם כמטרה בפני עצמה ולא רק כדי להציל את עצמם.
בהיסטוריה הארוכה של עם ישראל רואים אנו יסוד זה בחוש במשך שנים רבות, עקובות מדם. אין מטרתם במלחמה רק כדי להציל את עצמם מיד האויב, אלא בעיקר לגרום מפלה לעם ישראל, מתוך שנאה גלויה.
דומה שבתשעת החודשים האחרונים, יסוד זה כה מוחשי וברור לעין כל, ולצערינו לא מחזית אחת וגם לא משתים. כנגד כל הקמים נגדנו לכלותינו עלינו לאחד כוחות, להיות מאוחדים ומלוכדים.