שמירת השמיטה מגינה על עם וארץ ישראל

כה, יח וַעֲשִׂיתֶם אֶת חֻקֹּתַי… וִישַׁבְתֶּם עַל הָאָרֶץ לָבֶטַח
רש"י: בעוון שמיטה ישראל גלו שנאמר "אז תרצה הארץ את שבתותיה והרצת את שבתותיה", 70 שנות גלות בבל כנגד 70 שמיטות שביטלו.
מדוע מצות שמיטה כה חמורה שבגלל חילולה ישראל גולים?
מסופר במדרש ששאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא: כיצד אלוקיכם מוריד גשמים בשבת, הלא הוא מעביר בכך מרשות לרשות? השיבו רבי עקיבא: כל העולם הוא כחצירו של הקב"ה, ולכן הכל רשות אחת לפניו.
הקשו המפרשים: הלא חז"ל דרשו ש'כשחרב ביהמ"ק השליך הקב"ה גט פיטורין לישראל'. אם כל העולם הוא כחצרו של הקב"ה, מה מועיל הגט, הלא "זרקו לה בתוך ביתו או בתוך חצרו, אינה מגורשת" (גיטין עז.)?
ותירצו, שהקב"ה הקנה לישראל מקום בתוך 'חצרו' – ארץ ישראל, ולשם זרק את הגט.
אם עם ישראל היו שומרים את השמיטה, לא היתה הארץ נקנית לישראל, מפני שע"י השמיטה היו מוכיחים שהארץ שייכת להקב"ה, ואין צורך ב'גט' ולא היו גולים. אך כיון שישראל התרשלו בשמירת השמיטה, הראו בכך שכביכול הם אדוני הארץ, ולכן ה"גט" שנזרק אליהם חל, ויצאו לגלות.