כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן… וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה' (כה, ב)
יסוד מצוות שמיטה לחזק את האמונה והביטחון בהקב"ה. כשחקלאי שובת ממלאכתו ומפקיר שדהו, נשרשת בו האמונה שהכל שייך להקב"ה ואין הוא בעלים על השדה כלל. ע"י מסירות נפשו לעזוב את מקור פרנסתו לשנה תמימה כדי לקיים את מצוות השי"ת, נקנית מידת הביטחון בנפשו.
החזון איש כתב בספרו 'אמונה וביטחון' (פרק ב, א) יסודות בגדר הביטחון.
אין הכוונה שמוטל על האדם להחליט בדעתו שבוודאי יעשה עמו הקב"ה, כפי מה שהוא רוצה שיהיה, שהלא מי ערב לאדם מה יהא עמו בעתיד. כל זמן שלא נתברר בנבואה מה יהא בעתיד, אין הבטחה לאדם מה יהא משפטי ה' עמו.
יסוד הביטחון הוא אמונה שאין שום מקרה בעולם וכל הנעשה תחת השמש מאתו יתברך, ואז גם כשנקלע אדם לסכנה שלפי דרכי הטבע נראה שהוא צפוי להינזק, הוא לא מאבד את עצמו, אלא נתלה בהקב"ה ובוטח בו, שהרי זוכר הוא שאין זה פגע רע מיד המקרה, אלא הכל מיד ה' שאוהב אותנו ועושה עמנו הכל לטובה, ואין מעצור לה' מלהושיעו ולשנות את המצב.