שילוח הנחשים – מדוע נבחר הנחש לשמש ככלי השרת לענישת העם?
וַיְשַׁלַּח ה' בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים וַיְנַשְּׁכוּ אֶת הָעָם וַיָּמָת עַם רָב מִיִּשְׂרָאֵל (כא, ו)
מדוע נבחר דווקא הנחש לשמש ככלי השרת לענישת העם?
- במדבר רבה (יט, כב): חטא הלשון הרע. "מה ראה ליפרע מהם בנחשים? לפי שנחש פתח בלשון הרע תחילה ונתקלל ולא למדו ממנו. אמר הקב"ה: יבא נחש שהתחיל בלשון הרע תחילה וייפרע ממספר לשון הרע". בנ"י דיברו סרה בהקב"ה ובמשה רבינו. הקב"ה מענישם ב'מידה כנגד מידה', הנחש הקדמוני, שהיה הראשון שהשתמש בדיבור כדי להסית ולומר לשון הרע על בוראו. (כשאמר לחוה: "כי יודע אלוהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם…").
המסר: מי שמשתמש בפיו לרעה ואינו לומד מהעבר, סופו שייפגע על ידי אותו יצור עצמו שמסמל את קלקול הדיבור.
- שיטת תרגום יונתן בן עוזיאל: חוסר שביעות רצון והתרעמות על המזון. "ועתה יבואו נחשים שלא התרעמו על מזונם וינשכו את העם אשר התרעמו על מזונם". בני ישראל התלוננו: "וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל" (המן).
על הנחש נגזר "ועפר תאכל כל ימי חייך". מזונו דל, חדגוני וארצי מאוד, ובכל זאת מעולם לא התלונן או התרעם על מזונו לפני הקב"ה. לעומתו עם ישראל קיבלו מידי יום מן שמיימי, "לחם אבירים" רוחני ומופלא, ובכל זאת התרעמו והביעו מיאוס כלפיו.
המסר: העונש מגיע דרך נציג של "הסתפקות במועט". הנחש, שחי בתנאים הקשים ביותר מבחינת תזונה ומקבל זאת בשתיקה, הופך לקטגור על העם שחי בתנאי שפע ועדיין מתלונן.
- שיטת רש"י: כפיות טובה מול שפע ומגוון. "יבא נחש שכל המינין נטעמים לו טעם אחד וייפרע מכפויי טובה, שדבר אחד משתנה להם לכמה טעמים". המסר: החטא הגדול ביותר של העם כאן אינו עצם התלונה, אלא כפיות הטובה. כשאדם מקבל שפע פלאי ומגוון ובכל זאת מוצא דרך להתלונן עליו, הוא פועל בניגוד גמור לטבע הבריאה שמייצג הנחש, ולכן הנחש נשלח להיפרע ממנו.
