וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ (כו, א)
מדוע המילה 'וִירִשְׁתָּהּ' נכתבה בתוספת האות ה' בסופה?
ה'בן איש חי', רבנו יוסף חיים מבגדד, בספרו על התורה 'עוד יוסף חי' ביאר, שהאות ה' רומזת שמי שיקיים את המצוות בצורה מושלמת – במעשה, בדיבור, במחשבה ובכוונה יזכה לשבת בארץ ישראל לבטח עד ביאת משיח צדקנו במהרה בימינו. מלבד החלק המעשי, קיום המצווה בפועל, שיהיה כדת וכהלכה, יש גם לכוון לקיים את המצווה לשם שמים, זה חלק הכוונה. כמו כן יש לשמוח שמחה עצומה בעת קיומה, יותר ממה שהיה שמח אם היה מרוויח אלפי אבנים טובות ומרגליות, שזהו חלק ה'רעותא דליבא'.
כמו כן יש לחשוב לקיים את המצווה 'לשם מצווה'. כדוגמת אדם שנותן צדקה, שלא יסתפק במעשה נתינה "יבש", כמצוות אנשים מלומדה, אלא יחשוב לשם מצוות צדקה.
במצוות שנתקנו עליהן ברכות, כמו בציצית ובתפילין, יקפיד להוציא את הברכה בפיו, או בקריאת שמע – לקרותה בפיו. זהו חלק הדיבור.
בזכות קיום חמישה תנאים אלו, הרמוזים באות ה' שבמילה 'וירשתה' יזכה ל'וישבת בה'.