פתיחה בלשון זכר 'וַיְגָרְשׁוּם' וסיום בלשון נקבה 'וַיּוֹשִׁעָן'

וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרְשׁוּם וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאנָם (ב, יז)

מדוע פתח בלשון זכר 'וַיְגָרְשׁוּם' וסיים בלשון נקבה 'וַיּוֹשִׁעָן'?

מדרש שכל טוב: "התחיל הכתוב לספר בלשון זכר 'וַיְגָרְשׁוּם', וסיים בסוף בלשון נקבה 'וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן', אלא מלמד שבקשו להזדווג להן".

אבן עזרא: אין הבדל בין 'וַיְגָרְשׁוּם' לבין 'ויגרשון'. אילו היה נכתב 'ויגרשון', היתה המילה מתערבת עם הנו"ן שנוספת לעתיד, כדוגמת 'נְשֵׁי עַמִּי תְּגָרְשׁוּן'.

רא"ש: המילה 'וַיְגָרְשׁוּם' מוסבת על המים. הרועים סתמו את שקתות המים ברפש וטיט וכשבא משה יצאו המים לקראתו. כשראו זאת הרועים, הבינו שלא יוכלו לסתום את המים לפני משה.

אברבנאל: המילה 'וַיְגָרְשׁוּם' מוסבת על הצאן, אילו היתה מתייחסת לנערות היה צריך להיות כתוב 'ויגרשון'. הרועים גירשו את צאן הנערות מהרהטים כדי שיוכלו להשקות את צאנם במים שהנערות דלו לעצמן.

אלשיך: חז"ל (מדרש רבה א, לב) אומרים שהרועים רצו לאונסן ומשה הושיען, וזה רמוז 'וַיְגָרְשׁוּם'. 'וַתִּדְלֶנָה וַתְּמַלֶּאנָה' כשבאו הרועים להתחבר אליהן, בתגובה 'וַיְגָרְשׁוּם', הן גירשו את הרועים מעליהן בצעקות שמבקשות מושיע שיבוא להושיען. כשראה זאת משה 'וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן' מליאנס, הציל את מימיהן, 'וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאנָם', שלא ישקו הרועים את עדריהם. ההתגברות על הרועים, שגברו על הרועים והצליחו לגרשם היתה כדרך אנשים, ולכן נאמר 'וַיְגָרְשׁוּם'. המילה 'וַיְגָרְשׁוּם' מוסבת עליהן, ולא על הרועים.

הנצי"ב מוולוז'ין: משום שהן היו גברתניות ונאבקו עם הרועים בכוח רב, עד שהצליחו לגרשם.