פניית הקב"ה אל בלעם
וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם וַיֹּאמֶר מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ (כב, ט)
מדוע הקב"ה פנה אל בלעם? מה אמר לו?
רש"י: הקב"ה התכוון להטעות את בלעם, שיחשוב שכביכול יש פעמים שלא הכל גלוי לפני הקב"ה, כדי שירצה למצוא זמן שיוכל לקלל את עם ישראל.
אבן עזרא: רצה לפתוח איתו בדיבור, כשם שפנה לקין ושאל: 'אי הבל אחיך' (בראשית ד, ט), על אף שידע היטב שהרג את הבל.
רבי חיים פלטיאל: "לפיכך נתגלה אליו פעמים רבות, לפי שגלוי וידוע לפניו מגיפה של פעור ובעבור זה הזהירו שלא לקללם, כדי שלא יאמרו קללת בלעם עושה פירות".
רבינו בחיי: "גילוי זה לכבוד ישראל היה, כי כן מצינו שהשכינה נגלית להדיוטות בשביל הצדיקים, כענין שנאמר: (בראשית לא, כד) 'ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלום הלילה' וכן: (בראשית כ, ג) 'ויבא אלהים אל אבימלך'".
כלי יקר: "מצינו לשון 'מי', שאינו לשון שאלה ונאמר לבזיון, כמו שנאמר (שמואל א' כה, י) 'ויען נבל את עבדי דוד מי דוד ומי בן ישי', כלומר מי הוא שאינו נחשב לכלום. כך אמר הקב"ה לבלעם שרוחו גבוהה: מי האנשים האלה הפחותים, וכי ראויין המה להיות עמך שתלך עמהם".
רש"ר הירש: "שאלה זו מוכיחה שהיתה זו התערבות אלוהית שבלעם עצמו לא ציפה לה כלל. כל ימיו שיחק משחק וערך הצגה לבני דורו, והנה לפתע המשחק הפך למציאות של אמת – בניגוד לצפוי, וכנראה גם בניגוד לרצוי".
