עלון חויה בשולחן שבת לפרשת שמות
מדוע ה' לא ריפא את משה מהגמגום?
כשדיבר איתו הקב"ה, סירב בתחילה משה ללכת לפרעה, משום שהיה מגמגם, כפי שאמר על עצמו: "כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי" (ד, י). נשאלת השאלה, מדוע הקב"ה לא ריפא את משה מהקושי שהיה לו בדיבור?
- מדרש רבה (ג, טו): "אמר לו: אם אין אתה איש דברים אל תחוש, הלא אני בראתי כל פיות שבעולם ואני עשיתי אלם מי שחפצתי וחרש ועור ופקח לראייה ופקח לשמיעה, ואם אני חפצתי שתהיה איש דברים תהיה כמו כן, אלא לעשות בך נס אני חפץ בעת שתדבר שיהיו דבריך נכונים שאני אהיה עם פיך, הדא הוא דכתיב 'וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ'…".
- רשב"ם: למשה לא היה קושי בדיבור, לא יתכן שנביא שקיבל תורה מהקב"ה יגמגם.
- בכור שור: הקב"ה השיב למשה: אם הייתי רוצה, היית מדבר יפה, אבל איני רוצה, שזהו כבודי, שאדם שאין לו לא פה ולא לשון יעשה שליחותי, וייעשה על ידו דבר גדול כזה.
- רמב"ן: הקב"ה יכל לרפא את משה, אולם משה לא התפלל על כך, משום שלא רצה לבצע את השליחות, ועל כן לא ריפא אותו הקב"ה.
- רש"ר הירש: הקב"ה סבר שלשליחות זו אין ראוי יותר מאשר איש שהוא כבד פה. כל מילה שיאמר היא "אות" בפני עצמו. אם המגמגם תדיר יַרצה בשטף את דבריו בשליחות ה', הרי בכל מלה טבועה מהימנותה, ועל כן לא ריפא את משה.
- מלבי"ם: הקב"ה אמר למשה שאם רוצה הוא יכל להיות איש דברים, ויכל לעשות לו נס, אולם ראוי באופן מיוחד ששליחות זו תתבצע על ידי אדם שהוא כבד פה. ועל כן רוצה שהוא ידבר את דבריו הנכונים, והקב"ה יהיה עם פיו.
דיבור פרעה עם 2 המילדות
בפרשתנו כתוב: "וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה" (א, טו) כמה מילדות עבריות היו במצרים? מדוע פרעה דיבר רק עם שתיהן?
- הזדמנות מצוינת להרגיל את המשתתפים, לדקדק ולדייק בלשון התורה. להבין את פשט הפסוק, כמו גם מדוע כתוב שפרעה דיבר רק עם 2 המילדות?
- מדרש שכל טוב: "דלא הוו אלא תרתי… יוכבד ומרים". היו רק שתי מילדות, ולכן דיבר רק איתן.
- אבן עזרא: "שתיהן שרות היו עליהן לתת מס למלך מהשכר".
- אבן עזרא: הן היו המילדות הראשיות והיו הממונות על כל המילדות במצרים. נוסף להן היו מעל 500 מילדות.
- הדר זקנים: היתה רק מילדת אחת, יוכבד (ולכן כתוב 'לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת' בכתיב חסר, ללא ו'). מרים היתה נערה ולא מילדת, ועל כן נקראה בשם פועה, שהיתה פועה לולד, זה היה תפקידה, ולא ליילד.
- אברבנאל: [סובר שלא יתכן שבכל ארץ מצרים היו רק 2 מילדות] פרעה לא דיבר רק עם שתיהן, אלא עם כל המילדות, והנחה אותן 'בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת…'. התורה ציינה שבכל צוות מילדות היו שתים, אחת שעסקה בהוצאת הולד ובשכלולו ונקראה שפרה, על שם שמשפרת את הולד. המילדת האחרת עסקה בסיוע ליולדת, בדיבור ובתפילות ונקראה פועה, מלשון 'כַּיּוֹלֵדָה אֶפְעֶה'. התורה ציינה ששפרה ופועה אלו שני סוגי תפקידי המילדות.
- ספורנו: עיר הבירה של ארץ מצרים נקראה מצרים, ושם התגורר פרעה. הוא תכנן לדבר עם כל המילדות שבארץ מצרים, והחל לדבר עם שתי המילדות שהיו בעיר מצרים, קרוב אליו.
רחיצת בת פרעה על היאור
בפרשתנו כתוב: "וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל יַד הַיְאֹר וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ" (ב, ה) נשאלת השאלה: מדוע התורה כה פירטה את תיאור רחיצת בת פרעה, ואת מיקום הליכת נערותיה?
- הזדמנות מצוינת להסביר למשתתפים, שהתורה דקדקה בכל אות ומילה, ולא כתבה מילים ללא צורך. ואם האריכה לפרט ולתאר את רחיצת בת פרעה, הרי שבאה ללמדנו, ועלינו להבין, מה באה התורה ללמדנו במילים אלו.
- אלשיך: ללמדנו את השגחת הקב"ה, שלמרות שיועצי פרעה ניסו בכל דרך לכפות על בני ישראל להרוג את בניהם, מי שהצילה את משה – מושיעם של ישראל, היתה בתו, שגידלה את משה אצל פרעה בארמון. בניגוד להגיון, בהשגחת הקב"ה רחיצתה ביאור כאחת הנשים הפשוטות ולא במרחץ בבית המלכות. וכן ראייתה את התיבה בתוך הסוף, היתה בהשגחה פרטית, שה' האיר את עיניה שרק היא ראתה, ואילו נערותיה שהלכו עימה לא ראו.
- ספורנו: לא היה מכובד שבת המלך תרחץ ביאור עצמו, אלא רחצה בארמון בחדרה, סמוך ליאור. משראתה את משה היא לא יצאה מהארמון, אלא שלחה את שפחתה. התורה כתבה שהיא שלחה רק את אמתה – שפחתה, המשרתת אותה בעת הרחיצה, בעוד שאר הנערות הלכו ע"י היאור. היה זה בהשגחת הקב"ה, שלא תשלח את אחת מהנערות החשובות, מחשש שמא תחליט להשליכו ליאור. מסיבה זו כתוב 'עַל הַיְאֹר', ולא כתוב שרחצה ביאור, משום שהיה זה סמוך ליאור, במקום שיכלה לראות.
- אור החיים: כתוב: 'וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ', בת פרעה שלחה אותה (לא להביא את התיבה, אלא) שלא תהיה שם איתה בעת שמצילה את משה, כדי שלא תייעץ לה בניגוד לרצונה, 'וַתִּקָּחֶהָ' היא לקחה בעצמה את התיבה והצילה את משה.
- מלבי"ם: התורה מציינת בפסוק זה 4 פרטים בהשגחת הקב"ה, להצלת משה: א. 'וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר', בהכוונת הקב"ה שבת המלך ירדה ממעלתה ורחצה ביאור ולא בארמון. אם לא היתה יוצאת מהארמון לרחוץ, לא היתה פוגשת באחות משה. ב. 'וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל יַד הַיְאֹר', שלא היו במחיצתה. אם היו איתה, היתה יראה מהם בת פרעה, לעבור על מצות אביה ולהציל ילד. ג. 'וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף', על אף שהיתה התיבה טמונה ומכוסה בסוף, הצליחה לראותה. ד. 'וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ', שלקחה את התיבה ע"י אמתה (=שפחתה) הפחותה, שלא התביישה ממנה לעשות את כל רצונותיה. יש הבדל בין נערות ובין אמהות, הנערות הן נכבדות וניתנות לה כדי ללוותה, ואילו האמהות הן הפחותות, שעומדות לשרתה.
- הנצי"ב מוולוז'ין: כשבת פרעה ירדה לרחוץ, הסתלקו משם כל האנשים, הואיל ואין דרך כבוד שתרחץ ביאור בעת שיש בו אנשים נוספים. היה זה בהשגחת הקב"ה, שללא נוכחות אנשים יכלה להציל את משה רבינו.
