עלון 'חויה בשולחן שבת' לפרשת משפטים תשפ"ו

וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם (כא, א)

מדוע פרשת דינים סודרה לאחר מתן תורה ועשרת הדברות?

• אבן עזרא: לאחר שאמרו בני ישראל למשה: 'דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה', אמר הקב"ה למשה כשניגש אל הערפל: 'כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל…', והחל להזהיר על אלהי הזהב.

הקב"ה אמר לו שיכרות איתם ברית כשיירד, ושרק הקב"ה יהיה להם לאלוקים. עוד הורה לו הקב"ה את המשפטים והמצוות, שיאמר להם שאם יקבלום אזי יכרות להם ברית. את דבריו סיים בהמשך פרשה זו, באמרו 'הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ…'. עיקר פרשה זו להורות להשמיד את העבודה זרה כשיכנסו לארץ.

• בכור שור: לאחר שמינה משה דיינים, והעמיד שרי אלפים ושרי מאות, אמר לו הקב"ה: 'וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים' לפני השופטים.
• רמב"ן: לאחר שהשלימה התורה את איסור עבודה זרה, וחתמה את עשרת הדברות ב'לא תחמוד', מפרטת את הדינים והחוקים, שיידעו מה שייך להם ומה לא, כדי שיזהרו מחמדת הממון. ולכן כתבה התורה 'אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם', משפטים ישרים שינהיגו אותם ביניהם, ולא יחמדו מה שאינו שלהם מן הדין.
• אברבנאל: לאחר שהשמיע הקב"ה את עשרת הדברות כמאמרים קצרים, ולא רצו בני ישראל לשמוע עוד מפי הגבורה גם את התולדות ותולדותיהן, כמו גם את השכר שיגיע להם כשישמרו את המצוות, הוצרך הקב"ה לצוות את משה שישים לפניהם את המשפטים. ולא יחשוב אדם שהן מצוות חדשות שלא נאמרו עד כה, משום שהם ציוויים שנכללו בעשרת הדברות. ולכן כתבה התורה 'וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם', ופתחה את הפרשה והפסוק באות ו', שמחברת את המשפטים לדברות. המשפטים נכללו בדברות ששמעו, ומסיבה זו דייקו חז"ל מהמילה 'לִפְנֵיהֶם', ולא לפני הדיוטות.

 

תובנות חינוכיות מסמיכות פרשת משפטים למתן תורה

המעבר מהמעמד הנשגב של עשרת הדברות אל פרשת "משפטים", העוסקת בדיני נזיקין מלמד שערכים גדולים חייבים תרגום מעשי, כדי שיתקיימו, כפי שביארו רמב"ן ואברבנאל. בחינוך לא די בהנחלת ערכים כלליים, אלא יש צורך לפרק אותם "הלכה למעשה".

תובנה נוספת, התאמת הלמידה ליכולת הלומד, רגישות ו"הנגשת" החומר.

כפי שביארו אבן עזרא ואברבנאל. לאחר שבני ישראל נרתעו מהקול האלוקי הישיר, הקב"ה העביר את המשפטים באמצעות משה רבינו.

 

 

כח וְכִי יִגַּח שׁוֹר אֶת אִישׁ אוֹ אֶת אִשָּׁה וָמֵת סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי:

"סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר", מדוע?

• אבן עזרא: "והשם שם עונש על בעל השור, כי קשה בעיניו שתמית בהמה אדם שנברא בצלם אלהים, על כן נסקל השור".
• רמב"ם (מורה נבוכים ח"ג פ"מ): "והיות הבהמה נהרגת כשתהרוג אדם, אינו לקחת דין ממנה כמו שירחיקו עלינו הצדוקים, אבל הוא לקחת הדין מבעליה, ומפני זה נאסר ליהנות בבשרה מפני שיפליג בעל הבהמה לשמרה, וידע שאם תהרוג גדול או קטן בן חורין או עבד יפסיד דמיה על כל פנים, ואם תהיה מועדת יתחייב כופר מוסף על אבדת דמיה, והיא הסבה בעצמה בהריגת בהמה נרבעת, מפני שיזהר בעל הבהמה בה וישמרה כשמרו אנשי ביתו שלא תעלם מעיניו, שחמלת בני אדם על ממונם כחמלתם על נפשם…".
• רבי אברהם בן הרמב"ם: התשלום הוא קנס לבעלי השור, ומשמש גם כמוסר לאנשים, על חומרתה של הרציחה שמעניש הקב"ה גם את בעלי החיים שאינם מדברים על עוון רציחה.
• רש"ר הירש: אין זה דין במשמעות של הליך משפטי נגד בעל השור, אלא שהתחייב מדין שמים לקיים את מאמר התורה 'מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ', כשם שדינו של רוצח למיתה, כך דינו של בעליה של החיה שפגעה באדם, כפי שכתוב 'וּמִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם'. היסוד המשותף לכל מקרי ההריגה, הוא החובה לקיים בליבו של אדם את הכבוד האלוקי של הוויית גופו של אדם.

 

 

 

תובנות חינוכיות מדינו של שור שנגח, בראש ובראשונה, יצירת "טלטלה" מעצם העובדה שחיים נגדעו, גם אם הגורם אינו בעל דעת. התורה מבקשת להשריש בלב האדם את הכבוד האלוקי של גופו של אדם, כביאור רש"ר הירש.

לדעת הרמב"ם זה לא רק עונש על העבר, אלא בעיקר כלי חינוכי לעיצוב התנהגות עתידית. הידיעה שהשור ייסקל והבשר ייאסר בהנאה (שבכך יש הפסד ממון כבד לבעלים) מאלץ את האדם להיות אחראי וזהיר יותר. התורה דורשת מהאדם אחריות אישית. עליו להיות עירני ולשמור כראוי על רכושו.