עלון חויה בשולחן שבת לפרשת ויחי תשפ"ו

מח, ה  וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי:

"אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי", מדוע רק בני יוסף זכו שמעמדם הושווה למעמד השבטים?

• בבא בתרא קכג ע"א: "מה ראה יעקב שנטל בכורה מראובן ונתנה ליוסף? … מה ראה שנתנה ליוסף? משל, למה הדבר דומה? לבעל הבית שגדל יתום בתוך ביתו, לימים העשיר אותו יתום ואמר: אהניהו לבעל הבית מנכסי… ראויה היתה בכורה לצאת מרחל, דכתיב: 'אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף', אלא שקדמתה לאה ברחמים, ומתוך צניעות שהיתה בה ברחל החזירה הקב"ה לה". יעקב רצה להנות את יוסף מנכסיו, בתמורה למאמץ שעשה יוסף, שפרנס וכלכלו במצרים, ולכן העביר את הבכורה מראובן ליוסף.
• חזקוני: הואיל ויוסף נולד כבן בכור לרחל, שהיתה ראשית ועיקר מחשבתו, שהתחתן עם בת לבן. סיבה נוספת, לכבודה של רחל, כדי שתהיה יתירה בשבט אחד על כל אחת מנשותיו השפחות.
• תולדות יצחק: 'וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ', יעקב אמר ליוסף שהוא ראוי לקבל מתנה זו יותר משאר בנים, הואיל ו'בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל', ולא יכולתי לעשות לה כבוד בדרך, וגם לא קברתיה בחברון, אלא 'וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת הִוא בֵּית לָחֶם', ועל כן ראוי לעשות לך כבוד במקומה.
• אור החיים: יעקב הסביר ליוסף שמחשיב את בניו מנשה ואפרים ככל השבטים, שכן הם היו אמורים לצאת ממנו, כפי שהבטיח לו הקב"ה (לפני וסמוך לפטירת רחל) 'פְּרֵה וּרְבֵה גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ'. והמשיך יעקב ואמר: 'מֵתָה עָלַי רָחֵל', כלומר בגללי, אני הייתי הגורם למיתתה בעקבות דבריו ללבן, שאמר'עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ לֹא יִחְיֶה', ואילו היתה חיה רחל, הם היו יוצאים ממנו ומשמתה יצאו מיוסף, ונחשב שיצאו מיעקב ומרחל.

מט, יד  יִשָּׂשׂכָר חֲמֹר גָּרֶם רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם:

מה הדימוי של שבט יששכר לחמור? ומה כוונת יעקב במילים 'רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם'?

• מדרש רבא (צט, י): "'יִשָּׂשׂכָר חֲמֹר גָּרֶם', כשם שהחמור טוען את המשא, כך יששכר טוען את התורה".
• פסיקתא זוטרתא: "כשם שהחמור שובר את העצם, כך שבטו של יששכר שובר כל ישראל בהלכה, שנאמר 'וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים לָדַעַת מַה יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁיהֶם מָאתַיִם' אלו מאתים ראשי סנהדראות של שבטו של יששכר".
• מדרש שכל טוב: "שבט יששכר יהא אמיץ כחמור בעל גרם, כשם שהחמור שהוא בעל עצם נושא משאו ונושא את בעליו הרוכב עליו ואינו רובץ בדרך, אלא בהגיעו לאבוס שלו, כך שבט יששכר תקיף סובל עבוד קרקע ועול תורה, ואין לו עסק לא לפרש בים ולא לצאת בשיירה, אלא 'רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם'…".
• רש"י: כמו חמור חזק בעל עצמות, שמטעינים עליו משא כבד, וכמו חמור שנמצא כל היום בשטח, ומהלך ביום ובלילה, ואין לו לינה בבית וכשהוא רוצה לנוח, רובץ בין הדרכים שבהן מוליך את הסחורה, כך יששכר נוהג ביחס לעול תורה, שסובל כמו חמור חזק.
• רד"ק: המילים 'בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם' מלמדות שמדובר שהמטען כפול, אחד מימין ואחד משמאל. יעקב דימה אותו, שתהיה ארצו טובה ויתעסק בעבודת ארצו, ולא ייצא למלחמה עם שאר השבטים, אלא יתן מס למלך ישראל שיניחהו בארצו, כפי שאמר 'וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב'.
• רשב"ם: בשונה מזבולון, שמתנייד עם הימאים ומעביר סחורות בים, יששכר פועל כמו חמור בעל איברים, חזק ומצוי 'בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם' בתחומי העיר, לחרוש ולעבוד את האדמה.
• בכור שור: בעל עצמות, חזק לחרוש שדות ולשדד תלמים, שבני יששכר היו עובדי אדמה, ולא בעלי סחורה. 'רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם' – בין תחומי השדות, לשמור שם גנותיו ופרדסיו.
• תולדות יצחק: כנגד ארבעה תנאים שנצרכים לעוסק בתורה: א. שיהיה לו כח גדול, הואיל והתורה מתשת כוחו של אדם, על כך אמר 'חֲמֹר גָּרֶם', שהוא בעל כוח. ב. שיהיה לו ישוב הדעת, שלא יהיה לו טורח וצער, אלא מנוחה, ועל כך אמר 'וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב'. ג. שתהיה הארץ שיושב בה עושה פירות רבים ובזול, ועל כך אמר 'וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה'. ד. שיהיה לו רצון ללמוד, ועל כך אמר 'וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל'.
• בעל הטורים: 'רֹבֵץ' – שהיו מרביצים תורה בישראל, 'בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם' – בלשכת הגזית, שהיתה חציה בקודש וחציה בחול.
• ספורנו: כמו חמור שכשרובץ וחונה, משאותיו מונחים עליו משני צידיו, [כמו שפיתת שתי קדרות בכיריים]. יששכר נושא עליו עול כפול, מחד עול תורה ומאידך עול דרך ארץ והנהגת מדינות, כראוי לחכם שלם במידות ובמושכלות.
• רש"ר הירש: 'חֲמֹר גָּרֶם' זה כוח זריז, המקבל על עצמו משאות כבדים ומקדם אותם בזריזות. כוח זה יתגלה ביששכר, כוח עובד וסובל.
• מלבי"ם: טבעו של יששכר הוא של איש אוהב מנוחה ולשבת בארצו, ולכן המשיל אותו יעקב לחמור בעל עצמות, שאין אופיו ללכת למרחקים, אלא רק לרבוץ בין המשפתים, ולבחור לשכון בגבול ארצו, שגבל עם זבולון שכנו.

מט, ל-לא  בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא בְּאֶרֶץ כְּנָעַן אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת הַשָּׂדֶה מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי לַאֲחֻזַּת קָבֶר: שָׁמָּה קָּבְרוּ אֶת אַבְרָהָם וְאֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת יִצְחָק וְאֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ וְשָׁמָּה קָבַרְתִּי אֶת לֵאָה

בפסוקים אלו האריך יעקב בדבריו. לאחר שאמר יעקב 'בַּמְּעָרָה', מדוע הוסיף 'בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה'? ומדוע סיפר יעקב על הקנין שקנה אברהם את המערה? והאריך לפרט 'שָׁמָּה קָּבְרוּ אֶת אַבְרָהָם… שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת יִצְחָק… וְשָׁמָּה קָבַרְתִּי אֶת לֵאָה', מדוע?

• מדרש שכל טוב: "למה הוצרך לפרש ולדקדק כל כך? לפי שהיתה מערה לפנים ממערה, דלכך נקראת מערת המכפלה, שהיתה מוכפלת בבנין מערות שתים".
• רמב"ן: היה חשוב לו לפרט ולהאריך בלשונו, כדי שיבינו את חשיבות המערה, בהתאם לקבורים שם, ויזדרזו לקבור אותו שם.
• דעת זקנים מבעלי התוספות: היו הרבה שדות ומערות, ויעקב רצה שיידעו בדיוק באיזו מערה לקבור.
• אלשיך: יעקב רצה להדגיש שלא קנה רק את המערה, כי אם גם את השדה, וקנה אותה אברהם לאחוזת קבר, שהוא מיועד רק לתושבים.
• אברבנאל: יעקב אמר להם שאם בני ישמעאל יערערו ויאמרו שמגיעה להם הנחלה מאברהם אביהם,יענו להם ששם קברו את יצחק ואת רבקה אשתו, והרי יצחק הוחזק וזרעו ירש ולא ישמעאל. ואם בני עשו יערערו, יענו להם 'וְשָׁמָּה קָבַרְתִּי אֶת לֵאָה', ובזה החזיק במערה. בנוסף, יעקב חצב בימיו את קברו כדי שיחזיק בו, כפי שאמר 'בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי'.
• ספורנו: יעקב אמר להם על הקנין, שעשה אברהם לאחוזת קבר מעפרון ומבני חת, משום שישבו בארץ אחרת זמן רב. היה חשוב לו שיידעו שכבר נקברו שם שני דורות קודמים, כדי שאיש לא יוכל לערער.
• אור החיים: בתחילה היתה המערה בבעלות עפרון, ואמר תחילה 'שָׁמָּה קָּבְרוּ אֶת אַבְרָהָם וְאֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ', להשמיענו שבעליה הראשונים יצאו, ונכנסה לבעלות יורשי אברהם, יצחק וישמעאל. לאחר מכן אמר 'שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת יִצְחָק' ללמדנו שעם קבורת יצחק, התמעט חלקו של ישמעאל, והמערה עברה לבעלות יעקב ועשו, יורשי יצחק. יעקב הוסיף ואמר 'וְשָׁמָּה קָבַרְתִּי אֶת לֵאָה', להשמיע שהתמעטה חזקתו של עשו.
• מלבי"ם: שלא יאמרו שקנה רק את המערה כדי לקבור בה באופן זמני את שרה, שהרי לא היו יכולים למכור אחוזת קבר לאיש נכרי, על כך אמר יעקב 'אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת הַשָּׂדֶה מֵאֵת עֶפְרֹן', הוא קנה את השדה כדי שיהיה לאחוזת קבר. ללא קנין השדה, לא יכלו לקבור את שרה שם. כל אמירה מקבעת קנין במערה. כשאמר 'שָׁמָּה קָּבְרוּ אֶת אַבְרָהָם וְאֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ', הרי שהיה הקנין לאחוזת קבר ולא רק למת אחד, וכדי שלא יערערו בני ישמעאל אמר 'שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת יִצְחָק', וכדי שלא יערערו עשו ובניו אמר 'וְשָׁמָּה קָבַרְתִּי אֶת לֵאָה'.