נתינה צדקה וסיוע מושלם לעני

כב, כד אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ

רש"י: את העני עמך – הוי מסתכל בעצמך כאלו אתה עני.

מדוע אדם צריך לדמות את עצמו שהוא כביכול עני כדי לתת הלואה כספית לעני, האם לא די בעצם הידיעה שהזולת עני ונזקק להלואה?

אכן אין די בידיעה שהוא עני וזקוק להלואה, חשיבות המצוה היא להיטיב בצורה מושלמת, וכדי להבין את הזולת היטב ולהזדהות עם המקבל, נדרש מהנותן לחוש ולהרגיש בתוככי פנימיותו את הרגשותיו ותחושותיו של המקבל.
כדי להגיע לכך, על האדם להסתכל על עצמו כאילו הוא בעצמו עני. רק כך יוכל להזדהות אתו הזדהות אמיתית ומוחלטת. ורק על ידי כך ידע איך להתייחס אליו ואיך לתת לו את ההלואה בשלימות.