נזר הבריאה

כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל (ט, ג)

מדוע נאסר על אדם הראשון לאכול מהחי, ורק לאחר המבול נפתחו שערי ההיתר בפני נח ובניו?

שורש קלקולם של אנשי דור המבול נעוץ היה בטשטוש המחיצות ובאי הכרת מדרגת האדם ביחס לעולם החי. כשבני הדור השילו מעליהם את כתר צלם אלוקים ונהגו כחיית השדה, הן בקלקול חיי המשפחה והן בחמס ובגזל, השחיתו את הבריאה כולה. כעדות הכתוב: "כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ", וכידוע מדברי חז"ל (סנהדרין קח ע"א) שעיוות זה הדביק והשפיע אף על טבע הבהמות.

המבול בא ללמד תובנה: האדם הוא תכלית הבריאה ונזרה. משקלקל דרכו, אבדו עמו כל היצורים, שהרי אין קיום לעולם ללא ייעודו האנושי המרומם.

בהיתר אכילת הבשר עקר הקב"ה את תפיסתם הנפסדת של בני הדור, והטמיע יסוד חינוכי נצחי: על האדם להכיר ביתרונו המהותי על פני בעלי החיים, ומתוך רום מעלתו לחבוק אחריות מוסרית ורוחנית עליונה.