מחשבת משה שפרעה לא ישמע לו
וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי ה' לֵאמֹר הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם (ו, יב)
מדוע משה חשב שפרעה לא ישמע לו?
ר' חיים פלטיאל מבאר שמשה חשב שבנ"י לא רצו לשמוע את דבריו, ולא ידע שקצרה רוחם. משה למד מהתייחסות שבט לוי, שלא השתעבדו ובכל זאת לא שמעו את דבריו, אם כן ק"ו שפרעה, לא ישמע את דבריו.
אלשיך מבאר שכוונת משה היתה לדון קל וחומר ולומר: 'הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל', שהם מאמינים בני מאמינים, 'לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי', על אף שידעו שאני הגואל האמיתי, שהרי נתן להם את כל הסימנים, ויודעים שייגאלו מהעבודה הקשה הזאת, ולמרות שרוצים ליגאל מיד, עם כל זה, בעקבות דאגת העבודה הם לא שמעו אל משה, אם כך פרעה, שהוא כופר בעיקר, איך ישמע, שלא לומר איך יחוש לדברי משה.
אור החיים מתרץ שמשה טען שעל אף שבני ישראל בקוצר רוח, יש בהם שתי בחינות חיוביות לשמוע בקולו: א. שהם בעלי אמונה ומכירים מלכות שמים, ב. שהבשורה טובה עבורם, ואם כן ניתן ללמוד בקל וחומר, שאם בני ישראל, שיש להם שתי בחינות חיוביות אלו לא שמעו אל משה, איך פרעה שיש לו שתי סיבות שמונעות ממנו שמיעה זו, א. שאינו מאמין כל עיקר, גם ללא קשר לקוצר רוח. ב. זו בשורה רעה עבורו, ואין לו סיבה מיוחדת לשמוע למשה.
