לימוד והפקת לקחים

טז, ח-ט אֵי מִזֶּה בָאת וְאָנָה תֵלֵכִי. וַתֹּאמֶר מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בֹּרַחַת. וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה' שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ
המלאך שאל את הגר: מפני מי את בורחת, והיא ענתה: מפני שרי גברתי.
מדוע ענה לה המלאך תשובה מוזרה, שתשוב אל גבירתה ותתענה תחת ידיה, הרי זו היתה סיבת בריחתה, משום שעינתה אותה?
תירץ רבי מאיר שפירא מלובלין, (שהשבוע היה יום השנה לפטירתו), סיבת בריחתה של הגר היתה בגלל גאותה, שלא רצתה להיכנע לשרי גבירתה. העצה כנגד הגאווה היא, להכיר 'מאין באת ולאן אתה הולך'. לכך התכוון המלאך באמרו: 'אי מזה באת ואנה תלכי'.
אבל הגר "לא הבינה את הרמז" וענתה: 'מפני שרי גברתי אנכי בורחת'. על כך השיב לה המלאך: כיוון שלא הבנת את הרמז שבשאלתי, סימן שעדיין לא למדת מאומה ממידותיה הטובות של הצדקת שרי, ולכן שובי אל גבירתך והתעני.
המסר שעלינו ללמוד, בחיים יש לנו תמרורי אזהרה רבים. עלינו להתבונן בהם, ולעיתים גם "לחשב מסלול מחדש"