וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים בָּאִים בַּיָּמִים חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח כַּנָּשִׁים (יח, יא)
הספורנו מבאר: "שחשבה שהיה דבר המלאך ברכת נביא בלבד… וחשבה שלא יושג זה בזקנים בברכת שום נביא, כי אמנם להשיב הבחרות אחר הזקנה הרי הוא כתחיית המתים, שלא תהיה זולתי במצות האל פרטית, או בתפילה משגת חן מאתו."
רואים מכאן עד כמה גדול כח התפילה, ששרה חשבה שנס כזה שתוכל ללדת הוא כתחיית המתים, שיוכל להתממש רק בעקבות ברכה של הקב"ה, דומה לזו שהיתה אצל אברהם אבינו, שהקב"ה הבטיחו שילד למרות זקנותו וגילו המופלג.
מוסיף הספורנו שישנה עוד דרך להשיג בקשה שכמוה כתחיית המתים, זו התפילה. הספורנו מתייחס לנס כזה כמו אל תחיית המתים, על אף שבדרך הטבע לא היה הגיוני ששרה תלד בגיל מבוגר, בכל אופן לאחר שאדם מתפלל ממעמקי הלב, נושאת תפילתו חן מהקב"ה, באופן שיוכל להשיג ולפעול אף בדבר כזה.
רואים את עוצמתה וכוחה של התפילה. לתפילה יש כח רב ומשמעותי, הרבה יותר מכוחה של ברכת הצדיק.