חשיבותו של כל פרט ויחיד בעבודת ה'
בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי הִקְרִיב נְתַנְאֵל בֶּן צוּעָר נְשִׂיא יִשָּׂשכָר (ז, יח)
התורה האריכה ופירטה את קרבנו של כל נשיא, על אף שקרבן כל אחד היה זהה לשל חברו, משום שרצתה ללמדנו שגם כשרבים עושים מצוה, הקב"ה מתייחס לכל אחד ואחד באופן אישי ושמח עם כל אחד ואחד כאילו הוא יחידי בעולם, ולא מתמעטת אהבת הקב"ה ושמחתו, עקב ריבוי עושי המצוה. כשם ששמח הקב"ה עם הקרבן של נחשון, כך שמח בקרבן של כל נשיא ונשיא.
מידתו של הקב"ה שונה מהנהגת בני אדם, שמוגבל במידת אהבתם. כשיש לאדם ילד אחד, כל מידת האהבה מסורה לילדו היחיד, אולם כשיש לו כמה ילדים מתחלקת אהבתו לכל אחד, בניגוד למידת אהבתו של הקב"ה, שהיא אהבה ללא גבול וקצבה.
התורה מלמדת אותנו שלא נתמעטה אהבתו של הקב"ה לכל אחד בעקבות ריבוי אנשים נוספים שמקיימים את המצוה.
