כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּה' אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו (ד, ז)
מדוע כתבה התורה ביחס להקב"ה 'אלוקים קרובים אליו', היה נכון יותר לכתוב 'אלוקים קרוב אליו'?
ביאר המגיד מדובנא בדרך משל, לאדם שיש לו קרוב משפחה. יום אחד נזקק לעזרה, ופנה אל קרובו, בבקשה שיעזור לו. למותר לציין שהקרוב סייע. כך אירע גם בפעם השניה והשלישית, כשהיה זקוק לעזרה פנה אליו והוא עזר לו. אולם לא עוד, כשהחלו הבקשות לזרום באופן תכוף, סירב הקרוב לסייע לו, שכן העזרה הפכה להרגל של קבע.
לעומת, המשיך המגיד מדובנא במשלו, אדם אחר, שיש לו קרובים רבים, אם נזקק לעזרה, בכל פעם הולך לקרוב אחר ומבקש שיסייע לו. כלפי כל קרוב, כל פניה היא בקשה חדשה, ועל כן גם תגובתו בהתאם, שמוכן לסייע.
הנמשל, הקב״ה ביחס אלינו הוא כמו אדם שיש לו קרובים רבים, ובכל צרה, פונה הוא לקרוב אחר. אין זה כאדם שיש לו רק קרוב אחד.
הקב"ה מסייע לנו, בכל צרה ובכל בקשה, כאילו היתה זו הבקשה הראשונה והיחידה שביקשנו ממנו, אין אנו מוגבלים בכמות הפניות, והיחס לכל אחת הוא ייחודי ומיוחד. על כך אמר משה רבינו: "מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּה' אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו".
נודה לה' על חסדיו עמנו, ויהי רצון שימשיך ויראנו נפלאותיו.