'חויה בשולחן שבת' – ראה תשפ"ה
הורדת קובץ pdf
ציווי בלשון יחיד ורבים
רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה (יא, כו)
מדוע פתחה התורה בלשון יחיד 'רְאֵה' והמשיכה בלשון רבים 'לִפְנֵיכֶם'?
אבן עזרא: ניתן לכולם, אך הדגיש שדיבר הקב"ה אל כל אחד, ולכן פתח בלשון יחיד.
רבי חיים פלטיאל: הקב"ה אמר למשה: ראה (בלשון יחיד, למשה), את שאני נותן לפניהם היום (לשון רבים מוסב על בני ישראל).
רבינו בחיי: "אמר 'ראה' בלשון יחיד 'ולפניכם' בלשון רבים, כי משה ידבר עם הכל, עם היחידים ועם ההמון, ולפי שהברכה והקללה נאצלין משתי מדות שבהן נברא העולם והן מדת הדין ומדת רחמים שאין ענינם נגלה רק ליחידים המשכילים, לכך אמר 'ראה' בלשון יחיד, והוא ראיה בעין השכל, כענין: (קהלת א, טז) 'ולבי ראה הרבה חכמה ודעת', ולפי שהברכה והקללה הם זרוז להמון בקיום המצות והפחדם בעברם עליהן, לכך דבר עם ההמון ואמר 'לפניכם'…".
בעל הטורים: ה' אמר ליהושע 'ראה אנכי' והורה לו לברך את בנ"י כשיעברו את הירדן.
תולדות יצחק: "אמר 'ראה' לשון יחיד ואמר 'לפניכם' לשון רבים, שמדבר עם היחיד ועם הרבים, והטעם לפי שהברכה והקללה נאצלות משתי מדות שבהן נברא העולם, מדת הדין ומדת רחמים שאין עניינם נגלה רק ליחיד, לכן אמר 'ראה' פירוש בעין השכל, ולפי שהברכה והקללה זירוז להמון בקיום המצות והפסד בעוברם עליהם לכן דבר עם ההמון ואמר 'לפניכם'".
כלי יקר: "לפי שאמרו חז"ל (קידושין מ ע"ב) 'לעולם ידמה לאדם כאילו היה כל העולם מחצה על מחצה זכויות ועוונות עשה מצוה אחת הכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות', לכך אמר אל כל יחיד ראה שיראה בעין שכלו כי כל מעשיו יחזרו לפניכם לכולכם.
הגר"א: המילה 'לפניכם' מורה שהתורה ניתנה לכולם, אך הדגיש שנתן לכל אחד את הבחירה ולכן אמר בלשון יחיד.
וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ כָּל הַיָּמִים (יד, כג)
במה התייחדה מצוה זו, שיש בכוחה להביא ליראה את ה', יותר משאר המצוות, שבהן לא הוגדרה המטרה – "לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה…"?
רשב"ם: "כשתראה מקום שכינה וכהנים בעבודתם ולוים בדוכנם וישראל במעמדם".
בכור שור: "כשתעלה לרגל לאכול מעשר שני שלך, ותראה כהנים בעבודתם ולויים בשירם ובזמרם, וסנהדרין יושבין ודנין משפטים ישרים ומורים הוראות, שמשם יוצאה הוראה לכל ישראל תלמד ליראה את השם".
מושב זקנים: "שהיו נותנין מעשרות לבניהם לאכלם בירושלם ושם ילמדו תורה ויראת השם. משום שהיו הפירות הרבה, ולא יכול להתעכב כל כך עד שיהו נאכלין והיה שולח בנו והיה לומד תורה ביני וביני עד שיהיו נאכלין".
אלשיך: "מה עשה הקב"ה? ציווה אותם יוליכו עמהם מעשר מכל אשר להם לפני ה' כאילו נותנים מנת המלך. וכן המעשר ההוא קודש לה' ומשלחן גבוה הם אוכלים כנודע, שאינו נחשב להם כממון עצמן כמעשר ראשון ללוי… נמצא בזה החי יתן אל לבו כי עבד מלכו של עולם הוא ומשלו הוא אוכל, ובזה לא ימיש מליראה את ה' תמיד וזהו למען תלמד ליראה".
הנצי"ב: "… ועל כן או יושב בעצמו בירושלים גם אחרי הרגל, והרי אין לו עסק שמה כי אם תלמוד ויראה, ויהי' פירוש כל הימים, אפילו כשתבוא לביתך ולא תמצא שם מדריכים לתורה כמו בירושלים, מכל מקום יהיה התועלת מן הלימוד בירושלים, על אחרי ביאתך לביתך, או שמניח לתלמידים בירושלים, ובזה התלמידים מתפרנסים ומתרבים, וזהו תכלית מצות מעשר שני להגדיל תורה".
אילת השחר: מתוך 7 שנים שבין שמיטה לשמיטה מפרישים מעשר שני רק ב-4 שנים. את הפירות מעלים ואוכלים בירושלים, או פודים בכסף ובו מיני מאכל. כלל ישראל התרוממו בירושלים מחמת הרושם והקדושה של עבודת ה' בהקרבת הקרבנות, הקירבה לביהמ"ק השפיעה.
אדם שבא לאכול את מעשרותיו בירושלים היה צריך להתעכב וממילא היה מתרומם. זו כוונת התורה במילים "למען תלמד ליראה את ה'", בזה הוא סופג ומרגיל בעצמו את הרגש להתרומם במעשה המצוות להיות עובד ה'.
עשר תעשר – בשביל שתתעשר
עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה (יד, כב)
"מאי 'עשר תעשר'? עשר בשביל שתתעשר… 'הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די' (מלאכי ג, י) מאי 'עד בלי די'? אמר רמי בר חמא: עד שיבלו שפתותיכם מלומר די" (תענית ט ע"א).
רבים מפרישים מעשרות ואינם עשירים וגם לא בלו שפתותיהם מלומר די?
רבי חיים מולוזין: (כתר ראש אות קכג) בשם רבו הגר"א, כל השומר מעשר מובטח שלא יינזק, והשומר חומש מובטח שיתעשר, ויושרש בזה מידת הבטחון. עושר הוא רק לגבי מי שמפריש חומש, לא מעשר.
הראב"ד: (מובא ברבינו בחיי) אין הכוונה שע"י המעשרות יתעשר, שהרי שני השינים הכתובים בפסוק הם שין שמאלית. אלא כוונת התורה – עשר בשביל ש(תאריך שנים ו)תעשר ממנו עוד שנים רבות, זהו העושר.
החיד"א: "עשר תעשר" בשין שמאלית, ואז תוציא הרבה מעשרות באופן קבוע.
