'חויה בשולחן שבת' – מטו"מ תשפ"ה

הוראת אלעזר ולא משה רבינו

וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל אַנְשֵׁי הַצָּבָא הַבָּאִים לַמִּלְחָמָה זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה (לא, כא)

מדוע אלעזר הורה להם את ההלכות, ולא משה רבינו?

רש"י: משה כעס עליהם וכתוצאה מכך התעלמו ממנו הלכות גיעולי נכרים, וכן מצינו ביום השמיני למלואים, שכעס על שני בני אהרון, כפי שכתוב (ויקרא י, טז) 'ויקצוף על אלעזר ועל איתמר', הוא כעס ובא לכלל טעות. וכן מצינו כשכעס ואמר להם: (במדבר כ, י-יא) 'שמעו נא המורים', והגיע לכלל טעות, שהיכה את הסלע.

אבן עזרא: "חוקת תורת הפרה ניתנה לאלעזר, ומשה אמר להם תתחטאו דרך כלל, ואלעזר פירש להם".

חזקוני: משום שחוקת פרה אדומה נתנה לאלעזר, הוא פירש אותה לבני ישראל. אלעזר נענש על שהורה הלכה לפני משה רבו, שהרי כתוב 'ולפני אלעזר הכהן יעמוד…' ולא מצינו פעם נוספת עוד שיהושע היה זקוק לו.

בעל הטורים: משה אמר לראשי האלפים את פרשת הטהרה. לא היו בידם כלי מתכות אלא רק בגדים חשובים. לעומת זאת אלעזר הכהן דיבר אל אנשי הצבא וראה שיש בידיהם כלים של תשמיש הנמצאים בבתים, ולכן הורה להם דיני גיעול.

מלבי"ם: משה נתן לו רשות להורות, כדי שישמעו להוראותיו גם בעתיד לאחר מיתת משה, ולכן כתוב 'אשר ציווה ה' את משה', כדי לאמר דבר בשם אומרו.

 

 

מה ביאור 'ולא תחניפו', ומדוע נכתב בהקשר לרוצח?

וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת הָאָרֶץ וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ (לה, לג)

מה ביאור 'ולא תחניפו', ומדוע נכתב בהקשר לרוצח?

רש"י: "ולא תחניפו – ולא תרשיעו. כתרגומו 'ולא תחייבון'", שפתי חכמים: מבאר את ההקשר שבין חנופה לדם.

רמב"ן: "וענין החנופה הוא הנאמר בקללות (דברים כח, לח) 'זרע רב תוציא השדה ומעט תאסוף, כרמים תטע ועבדת ויין לא תשתה…', כי כל חנופה עשות הפך הנראה והנדמה לעינים, והוא עונש בארץ בע"ז ובשפיכות דמים ובגלוי עריות, כמו שנאמר (ירמיה ג, א) 'הלא חנף תחנף הארץ'… וענין הטומאה, שתהיה הארץ טמאה ולא ישכון בה כבוד ה' בהיות בה דם נקי שלא נתכפר בדם שופכו. ובספרי (מסעי קסא) אמרו: 'ולא תחניפו את הארץ' זו אזהרה לחנפין, כי הזהיר מתחלה שלא נקח שוחד ברוצחים, וחזר והזהיר שלא נחניף להם למעלתם או לתקפם וכבוד משפחתם בלי מקח שוחד, כי אם אנחנו נחניף להם הנה נחניף את הארץ והיא חנפה תחת יושביה".

חזקוני: "כמשמעו לשון חנופה, לא תחניפו את הרוצחים יושבי הארץ לפטרם מן הדין הראוי להם, לכך אני מזהירכם על כך שהרי הרוצחים שהם אנשי דמים מנהגם להחניף את יושבי הארץ כדי שיחניפו עליהם".

רבינו בחיי: "העושה רע בסתר יקרא חנף".

כלי יקר: "וזה החנופה כי כל הנותן דבר אל הבלתי ראוי לו כדי שיחזור גם הוא ויתן לו דבר מה זהו נקרא חנופה, וכן הדבר שהארץ מחנפת לרשעים ליתן להם את יבולה וכל צורכיהם אשר מן הארץ מוצאם וכן מקום לדור ולהתקומם עליה אף על פי שהרשעים אינן ראוין לכל זה… וזה שאמר 'כי הדם יחניף את הארץ', כי הרשע נותן לה הדם לבלוע כדי שהארץ תתן לו לעומת זה מסלתה ומשמנה, על כן לא יכופר לארץ כי אם בדם שופכו וכפרה זו על מה שהחזיקה הרוצח אפילו רגע אחד כי חנופה תחשב לה הדבר ויאמרו ששניהם מחניפים זה לזה".

 

 

 

פשר כתיבת המילה 'נחנו', ולא 'אנחנו'

נַחְנוּ נַעֲבֹר חֲלוּצִים לִפְנֵי ה' אֶרֶץ כְּנָעַן וְאִתָּנוּ אֲחֻזַּת נַחֲלָתֵנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן (לב, לב)

מדוע כתבה התורה 'נחנו', ולא כתבה 'אנחנו'?

אבן עזרא: "ולא הזכיר עד עתה חצי שבט מנשה, בעבור היותו חצי השבט".

רבינו בחיי: "היה לו לומר 'אנחנו', אבל מפני שהיו בני גד בעלי הכח והגבורה בכל המקומות לטרוף טרף האויבים, ושבחו עצמם בלשון 'חלוצים לפני ה", לכך המעיטו עצמם בלשון 'נחנו', דרך ענוה והשפלה, כלשון (שמות טז, ח) 'ונחנו מה'".

אלשיך: "ומודים אנחנו לעשות מאמרך, כי נחנו נעבור חלוצים. כלומר, לא כל הגברים לגמרי כי אם קצתנו, שהוא כל חלוץ ולא כלנו. כי על כן חיסרו האל"ף ולא אמרו 'אנחנו'".

הכתב והקבלה: "חסר האל"ף ולא אמרו 'אנחנו', כי לא כולם עברו, כי אם גבורי החיל, וכמאמר משה 'כל חלוץ'. וכן משה אמר 'ונחנו מה', כי בענותנותו לא רצה לכלול את הכל לומר שכל בני אדם הבל המה, כי אפשר שיהיה אחר חשוב לפניו ית', לכן חסרו האל"ף. וכן השבטים אמרו 'כלנו בני איש אחד נחנו', כי יוסף ובנימן לא היה אתם. וכן 'נחנו פשענו ומרינו', כי היה בהם שלא פשעו ומרו החרש והמסגר והזקנים אשר פתח הבית וירמיה וברוך בן נרי' וכדומה, לכן חסרו האל"ף לשלול כללות ישראל".